על מה מענישים ברוחניות

הטבע של העולם הזה הוא אגואיסטי, ובו אנחנו נולדנו, בטבע של הרצון ליהנות. לכן הרצון הזה כל הזמן מושך ודוחף אותי לתענוגים, מבלי להניח לי לרגע. כל פעם הוא יוצר בתוכי צרכים חדשים, בכך שמושך אותי למקורות תענוג כאלה ואחרים. יוצא, שבעולם הזה אני פשוט נמצא תחת מכבש ולחץ, המאלץ אותי להתפתח, כוחות הטבע מעוררים בתוכי הרגשת ייסורים.

לכן, אם אינני עושה דבר, אין עונש. הרי הדחף לעשות משהו כל פעם מגיע אליי מהטבע, מאחר ומנהל אותי כוח הדוחף אותי מאחור.

בעוד שבהתפתחות הרוחנית אין כוח המחייב אותי להתקדם, הרי אין כפייה ברוחניות. אני חייב להשיג, לאסוף, לצבור, לארגן בתוכי בעצמי את הכוח הדוחף אותי קדימה. לכן, כדי לעזור לנו, לאלו השורים בתוך האגואיזם, ברצון ליהנות, להתקדם באופן רוחני קדימה, אנחנו מקבלים עונש, אם איננו עובדים, עונש על חוסר מעשׂ.

אם אנחנו נשׂים לב לכל ההרגשות שלנו ונבין שהן מגיעות מהבורא, זה מאוד יעזור לנו להגיב טוב יותר ולהתקדם. אם בכל מצב אנחנו נתחיל לראות את היחס של הבורא כלפינו, עונש עבור כל העצלנות בעבודה, נוכל להכין את עצמנו טוב יותר לכל פעולה, בכל רגע.

נראה שהבורא הוא תמיד ראשון ושזה הוא שמזמין אותנו לבצע פעולה ומכוון אותנו, ואנחנו חייבים להיות יותר רגישים כדי לשמוע את מה שהוא אומר, כיצד הוא עובד בתוכנו, ובהתאם לכך להבדיל בחלקי בעבודה שלנו. הרי בכללות העבודה שלנו, זה חיבור ואיחוד בין הנשמות כדי לגלות שם את הבורא.

ובתוך החיבור הזה, בכך שמרגישים כיצד הבורא מכוון אותנו, אנחנו מתחילים להרגיש את האור הישר, האור החוזר, ואת כל הפעולות שעליהן אנחנו לומדים בחכמת הקבלה, כיצד הן מתרחשות בינינו. כך הבורא דוחף אותנו לקשר וחיבור, כדי שהרצונות שלנו יהיו תואמים אליו בדיוק. לכן מצד הבורא אין זה נחשב לעונש, אלא תיקון הכיוון שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 18.07.2010

רשומות קודמות בנושא:
כל ימי חיי…
מדוע הבורא זועם?
רק אתה מעניש את עצמך