על מה לבקש כשכואב?

אז מהיכן לוקחים לשם כך את הכוח? הרי מספיקה לי דקירה קטנה כדי שאתחיל לפחד מהכאב. ככל שאני מתקדם ברוחניות, אני נעשה רגיש יותר, וכבר איני מסוגל לסבול את מה שהצלחתי להתגבר עליו פעם. כבר איני מסוגל לסבול שום דבר, אפילו פיזית.

על זה אנחנו עובדים. העבודה שלנו נעשית מתוך מודעות, אנחנו רוצים מתוך מודעות להתעלות מעל הרצון שלנו שבינתיים סובל יותר ויותר. במקום שבו קודם היה אור, הוא מגלה חושך מצרים, על אף שבאמת שום דבר לא השתנה, חוץ מההערכה שלנו על המתרחש. כך פרעה ה"טוב" נעשה "רע", ויום שמש בהיר הופך לחושך מוחלט ובלתי נסבל.

ובמצב הזה, שנראה לי יותר ויותר חשוך, על רקע הכאב המתגבר, עלי להתעלות, לקבל את הייסורים כעזרה. כתוב: "פרעה קירב את בני ישראל לאבינו שבשמים", אך זאת בתנאי שהם באמת משתוקקים למעלה ורוצים להיות מעל האגו. אז הם מבינים שהצרות עוזרות להם להתעלות מעל הסבל, להתרחק מהאהבה העצמית. משום שהאדם אינו מסוגל להתקרב למה שמביא לו סבל, הוא מתרחק מזה בצורה אינסטינקטיבית.

מסתבר כי פרעה עוזר לי, דוחה אותי, והבורא מסייע לי על ידי הכבדת הלב של פרעה. עלי מצידי בכל פעם לבקש מהבורא: "תן לי את הכוח להישאר למעלה, כדי שהשפעה תהיה חשובה יותר עבורי מהקבלה".

אחרת, אני סתם צועק מכאב, כמו אדם שאינו מכוון כלפי מעלה ובוכה מהצרות. את זה אנחנו רואים היום בתנאים של המשבר. אין לאנשים לאן לפנות, הם חסרי אונים ולכן אינם רוצים לדעת שום דבר: "תן לנו כדור הרגעה, אלכוהול, סמים, לא משנה, העיקר להתנתק מכאב".

ואילו אנחנו מבקשים מהבורא להישאר מעל הכאב, ולכן הכאב לא משתק אלא בונה אותנו. וכל עבודתנו היא בבקשה: "תן לי את האפשרות להשפיע וליהנות ממנה". לא להשפיע על מנת לקבל, אלא דווקא ליהנות מהשפעה. אז אני אוכל להתקדם מעל הדעת, להשפיע על מנת להשפיע, ולקבל מילוי לא בתוך האגו, אלא מתוך הרגשת השייכות הגדולה. למרות שאני סובל בתוך הרצונות האגואיסטים, אני נהנה בגלל שאני שייך לו. אלה כבר כלים שונים. בהתאם לכך, בעולם שלנו האנשים נהנים לשרת את מי שגדול בעיניהם.

כך עלינו להתכוונן וכל היתר יבואו אחרינו. מפני שבאמת מאחורי "החזות" של הציוויליזציה והאנושות מסתתר רצון לקבל גדול, שעלינו להביא לתיקון. אחרת הוא סתם יסבול.