על כנסים וירטואליים וקשר ריאלי

שאלה: לקראת כנס מוסקבה אמרת שהגיע הזמן להתרגל לכנסים וירטואליים ולהרגיש קשר גדול עוד יותר, כשנמצאים מאחורי המסכים. מה זה אומר?

תשובתי: כנס הוא פריצה. אך חוץ מהפריצות, אנחנו צריכים כל יום לשמור על הקשר בינינו, ויחד עם זה לגרום לכך שהוא כל הזמן ילך ויתגבר. בעזרת הכנסים אנחנו יוצרים דחפים לחיבור, ובתקופות שבין הכנסים נחוץ קשר תמידי, שמתחזק מיום ליום.

אין לנו ברירה אחרת, אנחנו צריכים להגיע לעולם גלובלי, אינטגרלי ו"עגול". ואלה לא סתם מילים. אסור לקרוע את הקשר לאחר שלושת ימי הכנס, הקשר חייב להיות מונח כבסיס ויסוד על סדר היום הכלל עולמי. זה מה שנדרש מאיתנו.

ולכן אנחנו צריכים לפתח בינינו כאלה יחסים הדדיים, שיאפשרו לנו לשמור על קשר אפילו באופן וירטואלי, אפילו מבלי לראות ולשמוע זה את זה.

ולצורך זה נוצר האינטרנט, כדי לעזור לכל העולם להיות מחובר בקשר הדדי שלם, לעבור מהחיבור הגשמי הווירטואלי לחיבור הרוחני. ועלינו לנצל את האמצעי הזה.

לכן אני מניח שהכנסים הבאים שלנו יהיו לא כל כך גדולים, בין 1000 ל–2000 חברים שמתאספים באזור הנתון. וכל השאר ישתתפו בהם באופן וירטואלי, וזה בכלל לא יפריע להם. להיפך, כולם נמצאים במצב אחד כללי, והמשתתפים ה"וירטואליים" אינם מרגישים שום חולשה להתחבר עם משתתפי הכנס הפיזיים.

זה יאפשר לנו לערוך ולקיים הרבה כנסים במשך שנה אחת, וחוץ מזה, בכל ימות השנה נוכל לשמור על קשר בלתי פוסק. מספיק לבזבז הרבה כספים על שני כנסים גדולים בשנה, שאחריהם אנחנו שוב נופלים למצב הרגיל. אני רוצה להעביר את הדגש מהכנס הפיזי לכנס הפנימי, וממנו לקשר ההדדי הפנימי היומיומי. זה מאוד חשוב. אחרת לא נוכל ליצור בינינו את המקום לגילוי הבורא.

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 18.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
על התועלת והנזק של ה"רכבות"
המקום שאינו קיים על המפה
מהאשליה הווירטואלית – למציאות הרוחנית