דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / על השואפים לבורא ועל המתנגדים להם

על השואפים לבורא ועל המתנגדים להם

על השואפים לבורא ועל המתנגדים להם
שאלתה של יהודית:
התחלתי ללמוד קבלה לפני חצי שנה. אני נשואה ויש לנו 4 ילדים קטנים וחמודים ב"ה. בעלי לא רואה בעין טובה את ההתעניינות שלי בכל מה שקשור לקבלה. אנחנו דתיים לאומיים והוא טוען שלא כך לומדים קבלה. מקריאה בספרים שלך הבנתי שעכשיו הזמנים השתנו ושהגיע הזמן של התעוררות רוחנית.
השלמתי עם זה שאולי עדיין לא "התעוררה הנקודה שבלב" אצל בעלי, אבל בשבת האחרונה, באחד מעלוני השבת (שבועון לצעירים שמו), הייתה שאלה לרב אבינר האם מותר ללמוד קבלה בבית קבלה לעם, ולהפתעתי הוא ענה שאסור. אותי זה לא ירחיק מהלימוד שהתחלתי, אני עדיין מרגישה שזו הדרך, הבעיה היא שכביכול אני לומדת משהו שאסור.

תשובה: את הרב אבינר תוכלו להכיר טוב יותר באתר "כל האמת על הרב אבינר".
הוא רוצה להתפרסם ולזכות לתהילה בתור "מגן התורה", ולכן הוא יוצא נגד הקבלה, ונגדנו במיוחד. על תוכן הלימודים עצמם, ודאי שלא הוא ולא אף אחד אחר יכולים להגיד דבר, משום שהם מבינים היטב שאין להם שום מושג בקבלה. מלבד זאת, ידוע לכול שהייתי תלמידו הקרוב ועוזרו האישי של הרב"ש, במשך 12 שנה, עד פטירתו ב-1991.

בדרך כלל אבינר טוען שאצלנו:

1. "אין חרדת קודש למצוות"
מבחינתו, הוא צודק. אנחנו אומרים, שהעיקר – הקיום הרוחני, להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", לכלל הגדול (החוק הכללי) של התורה (של המציאות), ליציאה מטבע האגואיזם לטבע שני של אהבת הזולת. הקיום החיצוני הוא רק כנלווה, כפי שמסביר בעל הסולם בהקדמה לספר הזוהר (אותיות סו-עא).

אם הקיום החיצוני הוא נטול פנימיות, הרי כבר נאמר: "וכי מה איכפת לו להקב"ה למי ששוחט מן הצוואר או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות".

תקופת הגלות (מרוחניות, מ"ארץ ישראל" – ארץ, מלשון רצון; ישראל, מלשון ישר-אל, ישר אל הבורא, להשתוות תכונות עימו) היא תקופת ניתוק מהתכונה הרוחנית של אהבה ונתינה. בתקופה זו אנחנו מנותקים מהקיום הרוחני (איננו מסוגלים, אין לנו "מסך") – ולכן חשוב עבורנו הקיום המכאני, החיצוני, כמסגרת קיום בגלות.

אולם כשתקופת הגלות נגמרת (הנשמות התערבבו, כפי שנאמר שלא יצאו ישראל לגלות אלא כדי לצרף אליהם נשמות גרים), וזה קרה כבר בזמן האר"י הקדוש, במאה ה- 16, אנו חייבים לצאת מהגלות הרוחנית. אנו חייבים להעדיף רוחניות, פנימיות, על פני קיום חיצוני, מכאני (ראו הקדמת מוהרח"ו להאר"י)

אך אם כולם יתחילו ללמוד קבלה, מה יישאר מאבינר ושכמותו?…

2. מלמדים גויים קבלה
על לימוד חכמת הקבלה לגויים, ראו את דברי בעל הסולם במאמרו "שופר של משיח":

"והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלוקים בקרב ישראל… ואין עניין השופר הזה, רק גילוי חכמת הנסתר בהמון גדול, שהוא תנאי מוקדם ומחויב לבא בטרם הגאולה השלמה".

כלומר, דווקא הפצת הקבלה לכל העמים תביא לגאולה השלמה, למרות שהתיקון עצמו צריך להתרחש קודם כל בקרב ישראל. מומלץ לעיין גם במאמרים מתן תורה והערבות, המסבירים שתפקידו היחיד של עם ישראל הוא להעביר את שיטת התיקון לכל העמים – רק לשם כך הוא קיים.

טרם מסתיים החשבון שלנו עם אבינר ושכמותו, שכן ה"ערב רב" מתעורר ומפריע בדיוק בזמן היציאה מהגלות (הרוחנית), מ"מצרים", ולכן צפויות עוד בעיות רבות. מורי הרב"ש מסביר, כי דווקא "יראי ה' עבדי פרעה" – אלה המבצעים את מצוות העולם שלנו, אך עבדים לאגואיזם שלהם – מהווים "תקלה לישראל" (מדרש תנחומא, בשלח, אות ח). להישאר בגלות הרוחנית, מייעצים הם לנו. אולם ישראל, המכוונים ישר-אל, יתפטרו מהם ויצאו ממצרים (משליטת האגואיזם) לארץ ישראל (אל הרצון לאהבת הזולת).

אבינר חושב, שביחס שלו למצוות הוא שומר על ארץ ישראל מלהימסר לערבים. אך עינינו הרואות כיצד הוא לא מסוגל להחזיק בה. דווקא מעשיו הם אלה שעלולים לגרום למסירתה! (ראו בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון").

ארץ ישראל שייכת לנו, לעם ישראל, רק במידת השתוות תכונותינו לתכונותיה של ארץ ישראל. שוב, "ארץ" – רצון, "ישר-אל" – שאיפה להידמות לבורא, לאהבה ונתינה. רק כך נוכל לקרוא לעצמנו עם ישראל, ולשבת בבטחה בארץ ישראל.

תכונות כאלה ניתן להשיג רק בעזרת תיקון על ידי האור העליון, "אור מקיף", כמו שכתוב: "בראתי יצר הרע (אגואיזם), בראתי לו תורה תבלין (אור התורה לתיקונו)". אך אור התיקון "יורד מלמעלה" רק על מי שלומד קבלה, ולא פשט (ראו הקדמה לתלמוד עשר הספירות). לכן היום, כשהגיע זמן התיקון, הקבלה מתגלה לכולם. כך מסבירים המקובלים, ומי הוא שיודע טוב מהם כיצד מסודר העולם?! את זה לא יודעים אבינר הלומד פשט ואחרים.

האמת היא שאני אוהב אותם, את כולם, הם יבינו הכול בבוא הזמן. אנו רואים מהתורה שהתנגדותם היא בלתי נמנעת, ומלווה את אלה ששואפים לצאת מהגלות אל הבורא, עד שהם "חוצים את ים סוף". בדומה לפרעה, שעליו נאמר "ופרעה הקריב", היינו קירב את בני ישראל לבורא, גם הם עוזרים לנו – מאלצים אותנו לבדוק מחדש ולחזק את הכיוון שלנו.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GZlAW

2 comments

  1. מעולה!!!! אני מעריצה אנשים כמוך וובכלל את מחפשי האמת והנכון!.. ממש עיניים להם ולא יראו ואוזניים להם ולא ישמעו! עכשיו אני מתחילה להרגיש את המשחק וגם קצת להבין איפה אני בכל הסיפור, את חוקי המשחק וכמובן את המטרה החדה כחוט השערה! חג חירות שמח ומואר לכל ישראל (ישר-אל), אמן!!

  2. אסתר המלכה:)

    יישר כח, שנצא מתוך שקר לאמת:)

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest