דף הבית / המשבר ופתרונו / על הסיכון לסמוך על כוח, ועל ניסוי ללא סיכון

על הסיכון לסמוך על כוח, ועל ניסוי ללא סיכון

הערה: אני משתתף במעגלי שיח המאורגנים גם לישראלים צברים וגם לעולים דוברי רוסית. בהיבט זה, ישראלים צברים יותר דומים לילדים: הם הרבה יותר קרובים לטבע, ומתנהגים בצורה הרבה יותר טבעית. וישראלים דוברי רוסית – הם באמת קשי עורף, הם ציניים, ובעלי חשיבה מאוד לוגית. הם צברו ניסיון עצום של אנטישמיות ומאמינים רק בכוח.

תשובה: לסמוך על הכוח – דווקא זה הדבר שהוא לא הגיוני. נניח, שיקיפו אותך מכל הצדדים על ידי רקטות עם ראשי נפץ כימיים. האם יש לנו אפשרות לנטרל אותן? לחיצה על הכפתור, וזהו זה. או שיחפרו אלף מנהרות ויתחילו לצאת מהן באמצע החצר שלך ואתה לא תוכל לעשות שום דבר.

עכשיו פחות ופחות אנשים חושבים שפתרון הבעיה נמצא בשימוש בכוח. רואים את זה בייאוש שהעם חווה. ומהייאוש הזה ועד לקבלת השיטה של חכמת הקבלה כפתרון יש כמה שלבים שעליהם אנחנו חייבים להתגבר. זה העם שלנו, הגורל שלנו, ודווקא ברגע ההיסטורי הזה אנחנו חייבים לפעול.

הרי, תוך כדי לחימה אנחנו מקבלים הזדמנות להפיץ, ללמד, לחנך אנשים. לכן אנחנו חייבים לנצל את התקופה הזאת, אחרת יגיע השלב הבא שיחליש את העם שלנו, יכניס אותו למצב של רוגע שקרי. ככל שאנחנו נתארגן אחד עם השני כאיש אחד בלב אחד, כך אנחנו נצליח להרחיק את איום המלחמה, ונשפר את היחס אלינו גם מצד שכנינו וגם מצד כל העולם. בואו נבדוק.

מה רע בניסוי הזה? מה אנחנו מאבדים? אנחנו לא משקיעים שום דבר חוץ מהמאמצים הטובים של העם שלנו בעצמו! אנחנו לא הולכים לשלם למישהו, לתת, להשתחוות – לא! אנחנו צריכים ליצור אווירה טובה, יפה בתוך המדינה, שדרך אגב, מתעוררת בינינו רק בזמן מלחמה, כי צרה משותפת מקרבת בין בני אדם. בואו נעשה את זה בחיים היומיומיים הרגילים, ואנחנו נראה שהמלחמות בעולם נפסקות.

הערה: אתה אומר שהפרויקט הזה לא עולה הרבה כסף.

תשובה: לא רק כסף! כמה אנשים נהרגים בכבישים? איזה בעיות יש לנו במשפחות, עם ילדים? על ידי קירוב בין האנשים אנחנו נאזן את הכול.

נתחיל בזה שאנחנו נתיישב סביב "שולחנות עגולים" ונדבר. ההשקעה הטובה תשתלם בסופו של דבר. יהיו פחות בעיות בכבישים, במשפחות, מספר הנרקומנים ירד, יפחתו בעיות הבריאות.

הערה: מתוך ניסיון אישי, זה באמת עובד. אבל העניין הוא, שמאוד קשה להושיב אנשים במעגל ופשוט להסביר להם את זה.

תשובה: בואו נתחיל מאימהות שילדיהן בחזית, מחיילים לשעבר ולעתיד, מאלה שאצלם המצב הזה מעורר רגשות חדים וקשים יותר.

הערה: בדרך כלל המלחמות שלנו נגמרות על ידי לחץ מבחוץ.

תשובה: אבל החמאס לא רוצה הפסקת אש איתנו, ואנחנו יכולים בשקט להמשיך את טיהור השטח. אני סבור שמבחינה צבאית אנחנו חייבים לכבוש את עזה שוב, ואם אנחנו לא נצליח לסובב את יחס העולם אלינו לטובתנו ונצטרך להעביר את עזה, אז להעביר אותה לאבו מאזן, רק לו. בלי חמאס.

שאלה: אז אתה חושב שאפילו אם העולם יתחיל לצעוק עלינו, אסור לנו לוותר?

תשובה: אם אנחנו נתחיל להתחבר, העולם לא יצעק. לכן אנחנו חייבים בכל דרך להמשיך ולארגן "שולחנות עגולים".

נקווה שאנחנו נצליח להביא את הכול לסיום הנכון, וכולנו נרוויח זמן לחיבור העם, שבדרך זו אנחנו נפתור את כל הבעיות. אני אופטימי.

מתוך תוכנית בנושא "המצב בישראל", 24.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מספיק להיות מנודים
חינוך של סוררים
המקום הבטוח ביותר על פני כדור הארץ

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/UksYP

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest