דף הבית / כללי / על היחס לעולם ולזולת

על היחס לעולם ולזולת

photo_rav_gh70_191.jpg

שאלה: בשיעורים בקונגרס האחרון בארה"ב הצעת לאנשים, אשר לפי השקפתם ומרצונם החופשי כבר מוכנים, להגביל את צרכיהם למינימום בכל הקשור: לאוכל, צרכי הגוף, בית, פנאי וידע. מה לעשות עם הסביבה הקרובה, כמו אישה, ילדים והורים, שלא מוכנים להגביל את עצמם? האם מספיק רק להגביל את עצמך ולתת לסביבה את מה שהיא רוצה, ורק על ידי דוגמא אישית להוכיח להם שהדרך שבחרת היא נכונה?
דרך אגב, אני מתנהג כך כל חיי, ובגלל זה כולם שונאים אותי בשקט, ומזלזלים בי במקצת לפי הפתגם "לא לעצמו, ולא לאחרים".

תשובה: אדם מתוקן כמובן לא לוקח מהעולם יותר ממה שהוא צריך, הוא לא צריך להגביל את עצמו, זה קורה באופן טבעי. יחס כזה לעולם נובע מההכרה שכולנו כמשפחה אחת. אבל למה "לא לעצמו ולא לאחרים" – כנראה שאתה מכריח אותם או לא מאפשר…

שאלה: האם אדם יכול לעורר באדם אחר הרגשת חיסרון או הכרחיות (רוחני או גשמי)?

תשובה: הסביבה יכולה לעורר באדם כל רצון גשמי, או לדכא אותו (ראה "מאמר החרות"). אך אם לאדם יש נקודה שבלב, הסביבה יכולה להאיץ את התגלותה.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DuuSR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest