דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / על חופש ועל הלחם היומי

על חופש ועל הלחם היומי

שאלה: מה זה אומר, שברגע אחד אתה נזרק מזכויות לעוונות, בנקודת מפנה אחת הכול פתאום הופך להיות לָבן במקום שחור?

תשובה: איזה זכויות ועוונות יכולים להיות לך? כל החיים שלך פעלת לפי האינסטינקטים הטבעיים שלך, כמו בהמה. לכן, "לך לאומן שעשאני". אין לך שום עצמאות, ואינך יכול לומר שעשית משהו רע. הכול נעשה על ידי הכוח העליון, בקרוב אתה תראה ותבין שאין את מי להאשים ואין על מי לכעוס. אז, אתה תראה תמונה שונה לחלוטין.

הבעיה היא, שבחיים שלך אין בורא, ולכן אתה מייחס לאנשים אחרים ולעצמך חופש בחירה כלשהו, כאילו אתם אחראיים על הפעולות שלכם. זה כמו להאשים את הילדים בגן. האם אפשר לומר שילד אחד הוא רע, וילד אחר הוא טוב? כל אלה הן תכונות טבעיות: יש ילדים תוקפניים, יש בכיינים. כך הטבע מניע את כולם כדי להביא אותם ל"הכרת הרע", שהבורא הכניס בהם.

אנחנו צריכים לסבול ממכות רבות, ואז הבורא בהדרגה יסביר לנו שהוא בעצמו עשה את כל זה כדי שנרצה להיפטר מהטבע שבו נוצרנו. הבורא "מותח" אותנו, הרי, "אין עוד מלבדו." האם אתה באמת חושב שאתה פועל בעצמך, במקומו?

האנשים רגילים שכתוב בספרים, "עוונותיכם", "זכויותיכם." המשימה שלנו היא לספר את זה בצורה יותר מובנת, משום שהגיע הזמן שמותר לחשוף את המשמעות האמיתית של המילים הללו. זה לא העוונות והזדונות שלך – לא אתה עשית אותם וגרמת להם. אתה לא בחרת עם אילו תכונות להיוולד. כולנו "בובות", מהיטלר ועד הצדיקים הגדולים ביותר.

אבל בשלב מסוים ה"בובות" האלה מקבלות תוספת – טיפה של התכונה ההפוכה. ואז הן משנות את שאיפותיהן על פי התכונה החדשה הזאת: מחפשות השפעה, מתחילות ללמוד ובעצמן לא יודעות לשם מה. הרצון קובע את המטרה עבורן, גם את זה הבורא קובע.

אבל ברגע ששתי התכונות המנוגדות הללו התייצבו בהן: קבלה והשפעה, הן מתחילות למצוא ב"קו האמצעי" ביניהן את ההזדמנות להגשמה עצמית. זו הרגשה מיוחדת שבקרוב תגיעו אליה, ואז תדעו איך לבנות את עצמכם משתי התכונות הללו: "קו ימין" ו"קו שמאל". אתם תבינו ששני הקווים הללו נחוצים.

והבורא יעזור לכם לחבר אותם יחד, להבין מה זה "טיפת הזרע" של ההשפעה, וכיצד ניתן להוסיף לה עוד תא, ועוד אחד: הבנה, הרגשה, מודעות חדשה. הבורא ילמד אתכם כיצד לגדל את החומר הזה.

ברור, שהאור עושה את כל העבודה כאשר הוא עובד על החומר. האור והרצון נפגשים והתערובת שלהם תופחת כמו בצק. אבל אני בעצמי מעורר את זה. אני מבין ומרגיש כיצד זה קורה. זו היא היצירה שלי, כמו חתיכה של בצק. לוקחים חופן של קמח, מוסיפים את כמות המים המדויקת, לא יותר ולא פחות. בהתחלה נראה שהמים לא מספיקים ואני צריך לעבוד קשה מאוד כדי ללוש את הבצק שלי, אבל בסופו של הדבר הוא יהיה מוכן כדי לשים אותו בתנור ולאפות!

כך משני המרכיבים הללו: קמח ומים – נוצר "לחם עוני" (מצה). מנקודת מבט של הרצון ליהנות, זה לחם יומי שמספיק. ומעליו כבר הכול נפתח – נפתח החופש.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 16.07.2013

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest