קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אני לא ממש הבנתי, אם מישהו תוקף אותנו ומאשים אותנו, כיצד זה מקרב אותנו לגילוי הבורא?
תשובתי: כאשר אתה נוסע בכביש, אז חוץ מהכביש עצמו, ישנם שולי הכביש משני הצדדים, אחרי זה יש תעלות לניקוז המים והלכלוך שהצטבר על הכביש, ורק אחר כך ישנם שדות או בתים. כלומר, יש לך גבולות מוגדרים שבתוכם אתה נוסע.
ובדיוק כך בחייו של האדם, כאשר אנחנו מדריכים ילד, מחנכים אותו, אנחנו מסבירים לו מה כדאי לעשות ומה לא כדאי לעשות, ממה צריך להיזהר ובמה אפשר להשתמש. אנחנו כל הזמן משתדלים לכוון אותו, כדי שיוכל להתקדם בהצלחה בחיים לקראת מטרה כלשהי, כזאת שנראית לנו ראויה.
בכל מצב עלינו לדעת כיצד להתקדם מהרגע הנתון לרגע הבא. ואם אני מתקדם ממצב א' למצב ב' שיותר קרוב לבורא, אז עליי לדעת כיצד להתקדם. אילו כוחות יכולים לכוון אותי לכיוון הנכון. הכוחות האלה צריכים לתקן אותי, אם עכשיו אני לא רוצה להתקדם בכיוון הנכון. יש בי רק נקודה אחת, ניצוץ שמושך אותי לשם. הבורא "הדליק" אותו בתוך ליבי, אז כיצד אני אתקדם עם הניצוץ הזה, מאיפה לי לדעת לאיזה כיוון להתקדם?
עליי לעבור מנקודה א' לנקודה ב' שהיא יותר קרובה לבורא, להשפעה, לאהבת הזולת, לאהבת הבורא. כלומר, היא הפוכה ממני! כלומר, עליי להשתחרר מהאגו שלי, להתעלות מעט מעליו ובמקום לאהוב את עצמי, להתמלא, ולו במעט, באהבת חברים. לפחות כלפיהם, מפני שאהבה כללית כלפי הזולת בינתיים בשבילי זה יותר מדי. אז מסתבר שעכשיו עליי לעבוד כלפי הקבוצה.
אבל כיצד אני יכול לנקות את המוח שלי מהמחשבות האגואיסטיות השונות, מהדעות של העולם הזה. אני חייב לברר מה זאת השפעה וקבלה, חייב להבין שכולם עסוקים בקבלה ועליי לעסוק בהשפעה. כיצד מגיעים לזה? כיצד יוצאים מהשפעת כל יתר האנשים, כיצד משתחררים מהערכים של החברה האגואיסטית?
זה בירור לא פשוט, והבורא כל פעם מארגן לי תנאים כדי שאני אעשה את הבירור על ידי מאמץ רב. כלומר, פועל כאן כוח הפוך שכביכול מפריע לי להתקדם. בכוונה מאלצים אותי להרגיש שאני מבולבל, חלש, מפוחד, לא מבין עם מי הצדק ולא יודע לאן להתקדם. אני נמצא תחת לחץ עצום מכל הכיוונים, אז מה עליי לעשות?
הבורא מקיף אותי בכמות גדולה של אויבים ובעיות במישור העולם הזה, ואין לי לאן לברוח, לא קדימה ולא לאחור, לא ימינה ולא שמאלה, לא למעלה ולא למטה, פשוט אין מה לעשות. הלחץ השלילי הזה מכל הכיוונים כל הזמן גדל ואני מגדיל יותר ויותר את חשיבות המטרה לעצמי ודרך אהבת הזולת אני רוצה להגיע לאהבת הבורא, לדבקות עימו. בסופו של דבר, הטבעת הזאת צריכה להתהדק סביבי כל כך חזק שאני אצעק לבורא: "הצילו! אני כבר לא יכול יותר!".
וברגע האחרון, כאשר ים סוף כבר נמצא לפניי, מוכן לבלוע אותי בתוכו (וזה קורה בכל מדרגה), פתאום מצילים אותי! מגיע אליי האור המחזיר למוטב מראה לי את הדרך ומאיר אותה, משנה את תפיסתי ואת הרגשתי. והדרך נפתחת לפניי!
ולפני זה, אין דרך, לא רואים כלום ואני לא יודע לאן להתקדם. וכך כל פעם. כלומר, אני נאלץ לעבור דרך מצבים מאוד לא פשוטים. אז מדוע המקובלים מכנים זאת "חיי נחת ועונג" יחסית ל"חיים הגשמים המלאים ייסורים ומכאובים וריקים מכל תוכן"?
לא נראה לי שההתקדמות בדרך הרוחנית מבטיחה לי חיים נעימים וקלים. אם ההתקדמות בדרך שמובילה למטרת הבריאה הייתה מבטיחה לי חיים טובים, אז האגו שלי בעצמו היה רץ לפני כולם וצועק "תתפסו את הגנב!".
לכן, עליי לברר את הדרך הזאת בתוך הקבוצה, לבדוק מתוך החיבור בינינו. ואז אני באמת אתעלה מעל ההרגשות הבהמיות שלי ואבין שלמעשה, רק חיים כאלה בהשפעה והתקדמות לקראת מטרת הבריאה יכולים להיות בשבילי תענוג. רק חיים כאלה אני רוצה לחיות, רק הם נקראים בשבילי "גן עדן"!, אני רוצה לחיות בהשפעה, כמו "חפץ חסד", שלא ישפיע עליי מה מדברים וחושבים עליי, ושנמצאים סביבי כלבים נובחים מכל הכיוונים. זה בכלל לא מדאיג אותי.
רק אחרי שכבר אעבור מספר שלבים, אני אדע שדווקא הם עזרו לי לצאת מתוך מצרים. מי דחף את עם ישראל לצאת ממצרים? פרעה כבר איבד את כוחו ואת חילו, שהם הכוחות האגואיסטים האמיתיים, אבל נשאר ה"ערב רב" שהתלווה לעם ישראל.
אז מתי אנחנו יכולים לומר שיצאנו ממצרים? דווקא כאשר מופיע "ערב רב" ורודף אחרינו.
מתוך ההכנה לשיעור, 29.10.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הניצחון בידי האמונה
שלח את עמי!
בדרך הנכונה בזכות פרעה
