דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / על איוב, תפיסת המציאות ורצון לחיות

על איוב, תפיסת המציאות ורצון לחיות

על איוב, תפיסת המציאות ורצון לחיות
שאלתה של תמי
: ציינת שכל המאורעות המסופרים בתנ"ך והדמויות משקפים בעצם מערכת כוחות. אודה לך אם תוכל לתת את הסברך הקבלי לדמותו של איוב.

תשובה: איוב מסמל את כל הייסורים האנושיים, המתרחשים כאשר איננו הולכים בדרך של תיקון עצמי מתוך בחירה (דרך "אחישנה"), אלא מתפתחים באופן מאולץ, תחת לחץ כוחות הטבע ("בעיתה").

שאלה: בהמשך לדבריך בפוסט הפיזיקה של האור העליון, "אינך מרגיש את העולם העליון – לא מפני שהוא נסתר, אלא כי חסרים לך חושים המתאימים לבנות אותו בתוכך. את החושים האלה צריך לפתח". עזור לי בבקשה לחבר שני ניגודים: אין עולם עליון ואנחנו צריכים ליצור אותו, או שהעולם העליון קיים ללא תלות בנו, ואנחנו צריכים רק לפתח חוש נוסף כדי להרגישו?

תשובה: כל השלבים של עלייתך הרוחנית קיימים בתוכנית הבריאה על כל פרטיהם, אבל בכוח, בצורה פוטנציאלית, ולא בחומר – את זה אתה מבצע בעצמך בחומר שלך – בתוך הרצון, בתוך עצמך.

שאלה: אדם איבד את הרצון לחיות…. – מה לעשות?
תשובה: כידוע, כל משבר הוא לא רק מבוי סתום, אלא גם התחלה לדרך חדשה. את המשמעות בחוסר המשמעות הנראית מסביב תראה לך חכמת הקבלה.

ממליץ לך להתחיל לצפות בשיחותיי עם אנשי מדע, אמנים ואישי ציבור, במסגרת תוכנית הטלוויזיה "מסביב לשולחן". בדרך כלל, הם מנסחים היטב את השאלות שמטרידות את כולם.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/i5KQC

One comment

  1. האר"י/פרי עץ חיים/שער שבת/פרק יט

    מע"ח, טעם שאין תפילין בשבת, כבר בארנו, כי המוחין דזעיר אנפין כשיוצאין מבינה הם ד', והם סוד מ' דצלם. ואחר כך נכנסין בנצח הוד יסוד דתבונה, ונעשין ג', והם סוד מגדל הפורח באויר. כי אז בחי' לאה, אשר שם סוד מלכות דתבונה, ומקבלת האור שהוא סמוך ליסוד, וקוצי דשערי דאריך אנפין בטש שם, ונעשין שם תפילין בכח, שם באותו הצלם, כמו שכתוב בזוהר, כי בעבור צלם של ב"ו, יש בו צלם אחר רוחני, וזה סוד אך בצלם יתהלך איש, שאותו צלם הוא מגדל הפורח באויר, כעוף הפורח ועובר:

    והנה כמו שלמטה בסוד צ' דצלם, שכבר יש בהם מלכות דתבונה, משא"כ במ' דצלם שלא נתלבשו המוחין עדיין, אך בל' של צלם, בטש קוצי דשערי דאריך אנפין, ויצאו תפילין בכח ובדקות דק ביותר משל מעלה, ואז נעשה גם כן לאה בסוד אור פנימי, ואלו הם סוד התפילין של שבת, שהם למעלה מן הראש, שהם ל' דצלם. וכשבא שבת בא פנים חדשות, שהם אלו המוחין שבסוד ל' דצלם שהיו למעלה בראשו בסוד תפילין. ועתה בשבת נכנסו בראשו, ונעשין מוחין חדשים לאחד מהבחינות, והם פנימים עתה, ולזה אין אנו מניחין תפילין בשבת, כי התפילין נעשין מוחין פנימים, ובתחלה היו מקיפים לזעיר אנפין, והיו בבחינת אור פנימי ללאה. וכבר נודע, כי התפילין הם מבחי' חיי המלך, כי המלך הוא זעיר אנפין, והחיים נמשכין לו מבינה, כי אהי"ה הוי"ה אהיה כמנין חיים, כנזכר בכוונת המניח תפילין, והוא בנשמת כל חי רמוז כאמור, כי הנשמה היא מבינה, וכ"ל ח"י כמנין חיי"ם, והם תמורת התפילין שהם חיי המלך כנ"ל:

    מהחברים – בשחרית משכים לבה"כ, ואומר קרבנות וברכות כשאר ימי השבוע, ואסור לדבר בבה"כ דבר חול בשבת. ואח"כ אומרים הודו לה', כי שבח זה משבח השמש במסעותו, שנוסע והאיר העולם, ואומרים אותו בניגון, בקול רם וערב, וישראל משבחים להקב"ה עם השמש, שנאמר יראוך עם שמש. וסדר זה סדרם דוד, לאומרו לפני אדון י"י בכל יום, והלוים היו משוררין אותו למטה לפני הארון, וג"כ אהרן והלוים כ"כ למעלה משוררין אותו לפני ארון הברית אדון כל הארץ. והניגון מתחיל בכאן, לפי שנכנס בחלל יצירה, ועולם יצירה יותר למעלה ממה שהיה:

    ואח"כ רננו צדיקים, וקודם לכן יאמר השמים מספרים, לפי שאין אומרים אותו אלא בשבת, לפיכך תמצא בו ו' הויו"ת, נגד ו', והם ו"ק. אח"כ רננו צדיקים, נגד צדיק. ובמזמור השמים יש י"ג פסוקים נגד י"ג מדות המנויות בו. ובמזמור רננו, יש כ"ב פסוקים נגד אותיות התורה, נגד ב"ך צרינו ננגח. כי ב"ך ארוץ גדוד. ויש קס"א תיבין, נגד אהיה דיודין:

    אח"כ לדוד בשנותו האדם את טעמו וריחו לפני אבימלך שבשמים, מלך העולם, ונשתנה טעמו שהיה לו בחול, אז ויגרשהו לסמא"ל וילך, וזה השבח הוא באל"ף בי"ת, והם כ"ב פסוקים נגד אותיות התורה, ויש קס"א תיבין נגד אהי"ה דיודין:

    ואחר כך תפלה למשה, שרומז לזעיר אנפין, כבוד ישראל, שמזווג עם לאה. ויש ר"ת "למשה "איש "האלהים, לאה. ומזדווג עם לאה משה, שהוא לפניו, ואמר איש האלהים, כמו איש נעמי, ופורש ימינו ושמאלו לקבל תפלה שלו, פי' הכלה שלו, כלת משה, כמ"ש שמאלו תחת לראשי וכו'. והם פנים בפנים, ואז מריק הוא עליה נועם ברכותיה, שהוא בשלימותו, ואין הברכה שורה אלא על דבר שלם:

    אחר כך אומרים ויהי נועם, שהוא סוד נועם עליון הבאה מנעמי. ונוהגין לומר שיר של פגעים, ואחריו שירו לי"י שיר חדש, רמוז לוישרנה הפרות בדרך, אמרו רז"ל מלמד שהיו הפרות משוררות, ואומרות שירו לה' שיר חדש. וזה רמוז בסוד חיות נושאות הכסא, וי"ב בקר הם פרות הבשן, היוצאים מפרה אדומה, והם תחת הים הנחושת, ג' לכל רוח. וכאשר נשאו ארון הברית למעלה לחברו שם, אז אומרים שבח זה תמיד. ונקרא חדש, על שם שמתחדשין בחידוש הירח, וזהו חדש. הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, התעוררות ימין ושמאל, כשמעלין הארון לבית שמש, בסוד כי שמש ומגן י"י צבאות:

    אחר כך שיר למעלות באות ל', לפי שרומז למלכות שניקנית בל' מעלות. אשא עיני אל ההרים, הם אבות הנקראים הרים כי שם תשוקתם לעלות. מאין יבא עזרי, מצד אריך אנפין הנקרא אין, וחכמה גם כן נקרא אין, שמקבלת מאין, כמ"ש והחכמה מאין תמצא. ויש בזה השבח ו' פעמים שמירה, נגד ו' קצוות, בסוד ה' גדול. וביום השבת היא מתחברת עם בעלה, בסוד האבות עולם, וברחמיו מאציל עליהם מלמעלה שפע הברכות, ובזה היא נשמרת מכל רע, לא יבוא בה ערל וטמא:

    אחר כך שיר המעלות שמחתי, שבח זה אמר דוד על מלכות, ואמר ירושלים הבנויה, וכי ירושלים יש למעלה, אין, שנאמר ירושלים וכו', ששם שבטי יה, נגד י"ב גבולי אלכסון, והם מעיינות מים היוצאין מעין משפט, וכנגדן י"ב בקר. כסאות לבית דוד, הכל ביחוד אחד, צדק ושלום נשקו, וזה אבקשה טוב לך:

    אחר כך אליך נשאתי, שבח זה ישראל למטה אומרים אותו, נגד הכלה, לכן ה' דהיושבי מיותר, יושבי מיבעי ליה, אלא רמוז לה' אחרונה שהיא כלה:

    אחר כך לולי י"י, דוד המלך ע"ה אמר על הגאולה העתידה, שאז יאמרו ישראל לולא י"י שהיה לנו בקום עלינו אדם בליעל, אזי המים שטפונו. ברוך י"י שלא נתננו טרף לשניהם, לשניהם לא כתיב אלא לשיניהם, ויתקיים מקרא שכתוב בלע המות לנצח. ולפי שבשבת דוגמת עולם הבא, עולם שכולו שבת, נחלה בלי מצרים, וגם כן רמוז לכלה שנמלטה מהמצרים שלה, מאותו רשות, ונכנסה ברשות הקדוש, כשקידש היום בערב שבת:

    אח"כ הללויה, שכולל ב' – י"ה שהם חתן וכלה, הלל ויה, יה"ו הוא ת"ת, הלל אדני. ושם בשבח זה כ' פסוקים, נגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וז' קולות, ויש בהן קס"ה אותיות, ר"ל תיבות קס"א נגד אהי"ה דיודין, וד' אותיות השורש. אח"כ הודו לה', יש בו כ"ו פסוקים נגד הויה, ויכוין בהודו עד ויוצא ישראל, ביוד של הוי"ה. ומפסוק ויוצא ישראל, עד למוליך, בה' של הויה. ומפסוק למוליך, עד נחלה לישראל, באות ו' של השם. ומפסוק נחלה עד הודו לאל השמים, ה' אחרונה:

    ומכאן חוזר ואומר ב"ש, מזמור שיר ליום השבת, ויש בזה השבח קי"ב תיבין, נגד יב"ק, שהם ג' שמות אהיה הויה אדני, ויש בו י"ו פסוקים, נגד ט' נקודות התורה, הרמוזים בט' הויות, מכתר עד יסוד, כי המלכות אין לה ניקוד קבוע, אבל היא כלולה מכולן, וז' קולות שהתורה ניתנית בהן. אח"כ אומרים עד ישתבח, ע"כ):

    ועתה נבאר יום שבת, ובו יבואר ענין שחרית דשבת, עד סוף עמידה. דע כשמתחילין לומר קרבנות, עד נשמת כל חי, נכנסין ברישא דז"א מקיפין שניים דמ' דצלם דאמא, כולו נכנס בפעם אחת, ובנשמת כל חי אז נכנסין המקיפין מ' דצלם אבא, וז"ס נשמת כל חי, ר"ת גי' ע"ח, ג' הויות, שהם חב"ד דמקיף דמ' דצלם אבא, ונכנסין בפעם אחת, ואז תכוין לקבל תוספות נפש דבחי' קדושת היום דכורא, כי נר"נ של הלילה, כולם נוקבא, וביום הם הדכורין:

    וסוד נשמת כל חי, הוא תוספות קדושה דבריאה, ואין תוספות רק בג' היכלות לבד, שהם ג' חלוקות – מן יוצר אור עד אין כערכך, ומן אין כערכך עד אל אדון, ומן אל אדון עד תתברך, הרי ג' חלוקות. וכבר בארנו ענינו, כי הרי אלו היכלות של יוצר דחול, הם ז' היכלי ז"א. אבל בשבת, נפתחין היכלי שבת, והם היכלי דאו"א דבריאה, ואז עולין ההיכלי ז"א, ונכללין שם, ומקבלין משם תוספות. אמנם ז' היכלי דאו"א, הם ז"פ הכל, כנזכר כאן – ובורא את הכל, הכל יודוך, והכל ישבחוך, והכל יאמרו, הכל ירוממוך סלה, יוצר הכל:

    אמנם לא כל היכלי ז"א עולין, רק ג' לבדם, שהם יותר חסדים ממותקים מכולם, א' הוא היכל היסוד, הנקרא לבנת הספיר, והוא מן יוצר עד אין כערכך, אחר כך היכל רצון שהוא ת"ת, והוא אין כערכך. אח"כ היכל אהבה שהוא חסד, שהוא אל אדון. אך היכל שכנגד הנצח, אע"פ שהוא קו ימין, אינו עולה, כי הוא קשור עם הוד, תרי פלגי גופא, ולכן הוא דין, וגם כי הוא לבר מגופא:

    והנה היכל לבנת הספיר דיסוד ז"א, עולה בשבת למעלה מכל ז' היכלין דאו"א, עד היכל אהבה, ומקבל משם אור, והם ו"פ הכל, והם מלמטה למעלה, מן יסוד עד חסד, והרי נקשר היסוד בהיכל אהבה העליון. וז' היכלי או"א, נקראו ז' הסריסים כנודע:

    והנה ז"פ הכל, הם על הסדר מלמטה למעלה, מיסוד עד חסד, כיצד – ובורא את הכל, היכל לבנת הספיר, דיסוד ז"א שעולה להיכל לבנת הספיר דאו"א. בהכול יודוך, עולה להיכל עצם השמים. בהכל ישבחוך, עולה להיכל נוגה. והכל יאמרו, להיכל רצון. בהכל ירוממוך, להיכל זכות. ביוצר הכל, להיכל אהבה. והטעם שנקרא כל אחד כל, כי כל אחד כלול מנ' שערי בינה, הנפתחים בשבת, כמנין כל:

    מהחברים – ויתחיל נשמת כל חי, וס"ת תלי, הידוע אצל בעלי תכונה. ומכאן רמז לסוד הנשמות הפרודות מח"י עולמים, מברכין ישראל שם הנכבד, ג"כ הצדיק מברך אותו למעלה, והכלה נמצא שהיא כלולה מב' צדיקים, מן צדיק של מעלה, ומצדיק של מטה. וסימן צדיקים ירשו ארץ, לפי שאחיזתן מצדיק עליון, מוכתר בתוספת ברכה של מעלה, ומלכות ג"כ מתברכת מהנשמות הפורחת מחי עולמים, והיא כלולה בכל, ומברכין אותה מ"ה תיבין, מן ואלו פינו, והם מן נשמת עד לבדך אנו מודים, שם מ"ה תיבין, כנזכר זהר אח"כ ישתבח בחלל הבריאה. והקדיש ג"כ. ומשם ואילך ברכת יוצר עולם הבריאה:

    מהחברים – כוונת כי לעולם חסדו, הנה כולם מסתיימין בחסדו, שהם ג' הויות שבמזלא, שהחסד עליון מתפשט בהו. וחסדים הללו נקראים חסד דלגאו, לכן יש לכוין בי' פסוקים ראשונים, יוד בקמץ של הויה דא"א, ובה' פסוקים הי קמוצה, בו' פסוקים, יוד קמוצה. ובחמשה פסוקים, הי קמוצה. כי נקודת קמץ בכתר, בסוד חסד, וקמץ הכהן:

    נשמת כ"ל ח"י, גי' חיים, זהו תמורת תפילין, הנקרא חיי המלך. וזהו נשמה, כי בינה הוא בחי' נשמה, ונקרא חיי ז"א, שהוא חיי המלך:

    בפי ישרים – הם ד' שיטות, כל שיטה בת ג' תיבות, והם נגד ד' רגלי המרכבה, כ"א כלול מג', בסוד י"ב מלאכים, הנזכר פרשת ויצא דקמ"ט, ויש לכוין בהם גם בהאל בתעצומות י' תיבין, ובהמלך ו', ובשוכן עד ה', הם נגד אבא וז"א ואמא, ונוקבא כלולה באמא:

    אל אדון – בכאן תכוין, שהמלכות נקראת אל אדני, ונתוסף בה קדושה ונעשית אדנ"י במילוי, תרע"א, והנה אל עם אדנ"י במלואו, גי' שבת, כי עתה הוא קדושת יום שבת ממש, וזהו אל אדון אל אדני, רק שאדני נוקבא, ואדון דכורא. והנה כאשר תמלא אדנ"י הוא תרע"א עם אל גי' שבת, וזהו אל אדון:

    דע, כי ז' היכלי דיוצר דחול, הם ז' היכלי דז"א דבריאה, ונכללין בהון היכלי דנוקבא, והם נקראים ז' נערות אסתר. אך יש היכלי אבא ואמא, ואלו נפתחין ביום השבת. אמנם היסוד של ז"א דבריאה, שהוא היכל ראשון, עלה בשבת למעלה מכל ז' היכלין שלו, והוא מתעלה למעלה, עד היכל אהבה, ועולה עד שם ממטה למעלה, ומקבל משם אור, וזהו ברכות יוצר אור, שהוא כנגד יסוד דז"א, ועולה כל ז' היכלות עליונים ממטה למעלה, והם ז"פ הכל הנזכר ביוצר של שבת, והם בסוד ממטה למעלה, מן היסוד עד למעלה בחסד, והרי נקשר היסוד בהיכל אהבה העליון:

    אח"כ אין כערכך, הוא היכל הרצון התחתון, שנקשר למטה, ואיני זוכר יותר. אמנם היכלי זו"ן, הם נקראו שבע נערות אסתר, כי הם נוקבין בערך של אבא ואמא, שהם נקראים שבעת הסריסים המשרתים לפני המלך. ביוצר של שבת, אנו אומרים ז"פ הכל, והם על סדר ממטה למעלה. מיסוד עד החסד. כיצד – בורא את הכל, הוא יסוד. הכל יודוך, הוד. והכל ישבחוך, נצח. והכל יאמרו, ת"ת. הכל ירוממוך, גבורה. יוצר הכל, חסד. כי כל אחד מו"ק אלו, כלול מנ' שערי בינה, אשר נפתחין בשבת, דוגמת אל אדון. (א):

    הגהה (א) צמח – ויאמר ב"ש בלי שנוי, ובב' ציצית בידו. באל אדון, יאמר דעת ותבונה סובבים הודו, ולא אותו. ויאמר שרפים וחיות ואופני הקודש, שהם ג' עולמות- בריאה, שרפים. יצירה, חיות. אופנים, עשיה. וכ"כ בתרומה בזוהר דקל"ה:

    בין גאולה לתפילה, אחר אומרך אדני שפתי תפתח, תכוין לקבל תוספות הרוח מעלמא דדכורא, שהוא יום השבת כנ"ל, כי הרוח שמקבלת בלילה היא מנוקבא, ולכן בין גאולה לתפילה, תכוין תוספות הרוח:

    דע, כי עשייה סוד הלילה, ויצירה ו' ימי החול, והבריאה יום השבת. וזהו מ"ש, ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וסוד הבריאה, שהוא שם אהי"ה יה"ו, והענין – כי המלכות היא שביעי, והיא רביעי, מעילא לתתא, ומתתא לעילא. לפי שהיא יושבת בסוד נקודה מאחורי הת"ת, וא"כ אם נמנה מעילא לתתא, תהיה רביעי, חסד גבורה ת"ת ומלכות, ואם נמנה מתתא לעילא, ג"כ תהיה רביעי, יסוד הוד נצח ומלכות. וכן הם ו' ימי המעשה, כשתמנה ג' ימים קודם שבת, השבת רביעי. גם ג' ימים אחר שבת, והשבת רביעי. באופן שלעולם הוא רביעי ושביעי, וז"ס אהי"ה יה"ו, כי הם מאירין במלכות להעלותה. כיצד – ג' אותיות ראשונות, שהם אה"י, הם חג"ת, וה' אחרונה מלכות. וג' אותיות יה"ו, הם נה"י, וע"י ז' אלו שבבריאה, מעלין המלכות לבריאה, ואח"כ הבריאה שהוא יום השבת, עולה באצילות:

    ענין אהי"ה יה"ו שצריך לכוין בהן בכל ז' ברכות של תפילה דשבת, דע, כי כפי ערך עליית זו"נ דרך אותן המדרגות כמו שהודעתיך, כן אלו אותיות הנ"ל צריך לכוין בהם, כפי המדרגות והמעלות שעלו עד שם, בבחי' אלו עצמן שהם למטה, והבן:

    אח"כ בעמידה בלחש, אז מתחיל הז"א לעלות באו"א עלאין, והוא עולה בג"ת שלהן. והנה רחל היתה בלילה בג"ת של ז"א, ועתה עולה בג"א דז"א, אחר שעתה עולה הז"א בג"ת דאו"א, נמצא שהוא עדיין בג"ת שלו, והזווג הוא יעקב ורחל:

    אח"כ בחזרת עמידה, עולה ז"א בג"א דאבא, ועולה רחל בג"ת של ז"א של עתה, שהיו תחלה ג"ר של ז"א. נמצא כי רחל עתה נגדלת וגבוהה, כשיעור שהיה ז"א תחלה. וכבר ידעת, כי בכל מקום שיש קדושה, נשאר הרושם שם במקומו, והנה רושם ז"א נשאר שם תמיד, ובפרט עם מה שבארנו שאין עולה בשבת רק הכלים ולא העצמות כנ"ל, נמצא כי יעקב הוא מלביש כנ"ל למקום הז"א עצמו כשיעור כולו, ורחל ארוכה כמוהו לגמרי, ואז מזדווגת רחל עם יעקב, אשר זווג זה נחשב ממש כאלו זווג ז"א עם רחל ממש:

    והנה כשתתחיל עמידה דלחש, אחר אומרך אדני שפתי וכו', תכוין לקבל תוספות הרוח מבחי' יום שבת בבוקר. בעמידה דלחש תכוין, כי אז הת"ת עולה מנה"י שבו, שיורד בלילה להדבק שם במלכות, והוא עולה בבקר לנה"י דאו"א, להיות לו מוחין ג"כ למלכות. אמנם המלכות עולה ג"כ אל חג"ת שבז"א. והענין, כי אחר שהז"א מתעלה בג' מדרגות בנה"י דאו"א, נמצא כי חג"ת שלו הם עתה בסוד נה"י, ולכן עלה עתה המלכות עד שם, להיות לה מוחין משם. ובחזרת עמידה, אז מתעלה ג' שהם חב"ד של הז"א, ואז היא שוה כמוהו. ובתפילת שחרית בלחש, אז עולה הת"ת בנה"י דאו"א, ונעשין לו מוחין, וג' אמצעים הם סוד נה"י דדכורא, שהיו תחלה נה"י ועתה חג"ת, שעלה ז"א ג' מדרגות אחרים. נמצא מה שהיה לו תחלה חג"ת, הם נה"י, ואז עולה נוקבא שם, בסוד ג' מוחין לה. ובחזרת תפילת שחרית עולה הז"א בחג"ת דאו"א בג"ר, והנוקבא עולה לנה"י שבמקום חב"ד. נמצא כי אחר שעלה ג' מדרגות אחרים, נמצא כי מה שהיה לו בתחלה חב"ד, הם עתה נה"י, ושם עולה מלכות בג"ת:

    ישמח משה, כבר הודעתיך, כי בתפילת שחרית בלחש, עולה ת"ת עד נה"י דאו"א, ונעשין לו סוד מוחין, וזה סוד ישמח משה, והוא ת"ת, במתנת חלקו, שהם המוחין הנ"ל. אמנם בחול אינם רק בסוד עבד מטטרו"ן, כי על ידו מזדווג בחול כנודע, וזה כי עבד נאמן קראת לו, אבל עתה ישמח משה:

    ענין ישמח משה, כבר נתבאר לעיל, במזמור שיר ליום השבת ע"ש. גם סוד הענין הוא, כי משה הזה הוא סוד הז"א, והנה עתה הוא תחלת עלייתו באבא, כי כל מה שקיבל עד עתה, היה מחלקו ממש, בסוד הצלם והמקיפין שלו. אך עתה התחיל לעלות בירושת אביו ואמו, בג' תחתונות שלהם כנ"ל, וזהו במתנת חלקו, כי חלק זה הוא שלו, שעתה הוא התחיל לעלות בירושת אביו, היא אצלו נתונה לו במתנה מאביו ואמו, ולא משלו נתנו לו, אלא משלהם:

    והנה צריך לכלול מדת יום בלילה, ולכן אנו אומרים ושמרו בני ישראל את השבת בכאן, כי שמור הוא נוקבא, מדת לילה נכללת ביום. והנה מלכות אחר שעלתה למעלה זו, חזרה ונעשית אל אדנ"י, במילוי הב' שמות יחד, גימטריא תתנ"ו, וזה תכוין באמרך, כי לעמך ישראל נתתו באהבה, כי נתתו גי' אל אדנ"י הנ"ל. וקדישים של יום השבת לא קבלתי:

    אחר כך הוצאת ס"ת, אמנם מציאות ס"ת בארנו בחול, ביום ב' ה', שהוא סוד יסוד אבא שבתוך זעיר אנפין, המתגלה לחוץ ליעקב ורחל. אמנם שם בארנו, כי בחול אין מתגלה רק נה"י דאבא לבד, ג' פרקין תתאין, שהם בנה"י דז"א. אך עתה, נתגלו כולם חוץ מג' ראשונות, והוא, כי הלא ז"א עולה באו"א, עד ג"א שבהם, נמצא שעולה בז"ת דאבא, לכן עתה אותן ז' תחתונות (פי' דאבא) הם מתגלות בז' תחתונות דזעיר אנפין. אך בחול שלא עלה יעקב, רק נגד נצח הוד יסוד דזעיר, לא יש רק ג' עולין. אך עתה הם ז', לפי שהם נגד ז' תחתונות, שעולה ז"א עתה במקום אבא. והנה הז' העולין, הם אלו – כהן, חסד. לוי, גבורה. ישראל, ת"ת. רביעי וחמישי, נצח הוד. ששי, יסוד. שביעי, מלכות:

    ועתה יתבאר לך הטעם הנזכר בזוהר פרשה שלח לך דף קס"ג, על רבי כרוספדאי, כל יומא לא סליק לספר תורה, אלא ששי, דאיהו צדיק, בו ירוץ צדיק ונשגב. דע, כי ה"ח מתפשטים תוך זעיר אנפין, והמגולים שבהם הם נבחרים, ומגדלין כל האורות. אמנם בחול, אין גילוי רק בנצח הוד יסוד, אך עתה שעלה עד ג"א דאבא, הנה כל ז' תחתונות הם אור מגולה. אמנם כבר ידעת, כי כל מציאות שמתגלה באבא, הוא ביסוד לבדו, כי כבר נפסק יסוד דאמא, ומה שאנו אומרים כי כל הז' מגולין, הענין הוא, כיון שהחסדים מגולין, מכה האור שלהם בכל הצדדים, ובנצח הוד דאבא, ומתגלין אורם בפנים, אך ודאי שאינו נקרא גלוי כמו היסוד. והנה אין כאן גילוי, רק ב"ש ת"ת, ויסוד כולו, נמצא הגדול שבכולם הוא היסוד, כי כולו בגלוי, לכן ר' כרוספדאי לא היה סליק אלא ששי, כי הוא מקבל אור מגולה בכולו. ואחר היסוד הן ב"ש ת"ת, והוא שלישי, כי הוא מגולה רובו, שהם ב"ש תחתונים שלו. ואחר ב' אלו, הם שאר העולין, ובהם יהיו המדרגות כפי גובהן, כי החסד גדול מגבורה, ואח"כ נצח, ואח"כ הוד, ואח"כ מלכות. אך הת"ת גדול מכולם, והיסוד גדול מכולם. והז' קטן מכולם, כי שם הארה מועטת מאוד, כי אינו רק סוד העטרה לבד, ולכן הכל עולין למנין ז', אפילו נשים, שהוא סוד השביעי, כמ"ש הפוסקים. ראיתי למורי זלה"ה, שהיה נוהג לומר בריך שמיה, הנזכר בזוהר פרשת יקהל כשהיו מוציאין הספר תורה בשבת מהיכל בשחרית, עיין בשער קריאת התורה. גם כשהיה עולה לתורה בשבת, היה תמיד ששי:

    ביום השבת, אין צריך לקרוא הפרשה, כי אם לשמוע אותה מפי הש"ץ. אבל ההפטרה אי אתה יוצא ידי חובתך, כי אם לקרוא בפיך, ולשמוע הברכות הראשונות והאחרונות מפי המפטיר. כשהיינו בבית מדרשו, ראיתי שקרא מפי עצמו קללות של בחוקותי במנין הז'. גם קרא עשרת הדברות. גם לא היה נוגע בידיו בספר תורה, אלא על ידי מפה:

    מע"ח – ז' שעולים לס"ת, כהן חסד דז"א, אשר בתוכו פ"א דנצח אבא. לוי, גבורה דזעיר אנפין, ובו ב"פ דהוד אבא. ישראל, ת"ת דזעיר אנפין, אשר בתוכו ב"פ דיסוד אבא. וזה השלישי, הוא בחינת גלוי ב' שליש הת"ת, לכן הוא גדול מכולם, חוץ מן ששי, שהוא נגד יסוד המגולה שהוא גדול מכולם. רביעי נצח ז"א, שבתוכו פרק תחתון דנצח אבא. החמישי הוד דז"א, שבתוכו פרק תחתון דהוד אבא. ששי יסוד ז"א, שבתוכו עטרת יסוד אבא, וזהו גדול מכולם, לכן ר' כרוספדאי עלה תמיד ששי. שביעי קטן מכולם, שהוא עטרת היסוד ז"א לבד, כי כבר נפסק יסוד דאבא בששי שהוא יסוד כנ"ל:

    צמח – והנה ג' פרקין עליונים דנה"י דאבא, שהם בחי' חב"ד שבזעיר אנפין, שהם הפרקין עליונים דנצח הוד יסוד, שהם בחי' מוחין דיליה, נכנסין בג' העולין לס"ת במנחה של שבת כמ"ש:

    מהחברים – מפטיר נגד הנוקבא, לכן קורא בנביאים, נ"ה דז"א המאירין בה, וד' ברכות שלאחריה הם ד' אותיות אדנ"י. ונ"ל מאיר, כי הוא בהארת בינה בתוכם, כי נביאים מבינה, ובינה גימ' ס"ג, לכן צריך לקרות כ"א פסוקים נגד אהי"ה:

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest