קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל השינויים מתרחשים בתוך הרצון לקבל, והאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. יחד עם זאת, אנחנו יודעים שהכול מגיע מלמעלה ו"אין עוד מלבדו" (מלבד הבורא), רק הוא פועל ומחליט. אז כיצד יתכן שפעם אנחנו אומרים שהכול נקבע על ידי האור ופעם שהכול תלוי בכלי, במאמץ שלנו, ברצון, ביגיעה ובעבודה שלנו?
אפשר לראות מהצד האחד, ומהצד השני, מצד האור או מצד הרצון. אבל ברור, שכל התכונות והתוכנה הנכללות בתוך האור פועלות בצורה נסתרת על הרצון ומפעילות אותו. זה נקרא "הכוח הפועל בנפעל".
לפי הפעולות בתוך הרצון אנחנו יכולים לשפוט את האור שמשפיע עליו. כלומר, כל הגילויים שלנו מתחילים מהכלי, מהרצון. אני לא מגלה את הבורא שפועל עליי, אלא אני מגלה את הכלים שלי ובתוכם אני מגלה תופעות שמתוכן אני מנחש שהוא פועל בתוכי.
האור תמיד נמצא, אני רק מגלה את השפעתו. ואז נראה לי שהרצונות שלי מלאים ומתחילים להאיר כמו אורות נוצצים. אבל הם מגלים רק את האור שכבר נמצא בהם. לכן, עדיף תמיד להסתכל מצד הכלים, כי זה מכוון אותנו נכון לעבודה ולא לחכות עד שיגיע משהו מלמעלה מצד האור.
"האור העליון אינו פוסק מלהאיר לתחתונים אפילו רגע", כלומר, השפעתו אינה משתנה, כי הוא טוב ומיטיב לכולם. הכוח אינו משתנה, משתנים רק הכלים בהשפעת הכוח הזה. אני חייב לומר כך מפני שזה מחייב אותי לדאוג לכלים שלי, לחשוב על החיבור עם החברים, לספוג מהם חסרונות רוחניים נוספים.
עם החיסרון הנוסף שקיבלתי על ידי החיבור, על ידי חשיבות יותר גדולה של המטרה, אני דורש את האור! אני לא מבקש ממנו להאיר עליי יותר, אלא פותח את הרצון שלי ואז האור כבר יכול להשפיע עליי יותר.
הרצון שלי נפתח והאור נשאר כמו קודם. זהו ההבדל המהותי בגישה. האם אנחנו סתם מתפללים ומבקשים רחמים או שאנחנו יודעים שהכול תלוי בעבודה שלנו. כי הרצון הוא תוצאה של העבודה שלנו, החיבור בינינו. בצורה כזאת אנחנו כביכול מפעילים את האור. אולם, למעשה, אנחנו רק פותחים את ה"תעלות" בתוך הרצון לקבל שבתוכן האור יכול להתגלות.
אם אני מדבר מצד הכלים, אז אני מחייב את עצמי כל הזמן לדאוג להם. אני לא מחכה שהאור ישתנה, לא מזיל דמעה על כך שהוא לא פועל עליי ולא נותן לי מילוי, לא מאשים אותו על כל מה שהוא עשה לי ולכל העולם בעבר. כלומר, במקום להטיל את האחריות רק עליו כפי שעושים כל האנשים ובכך טועים. הרי בו לא תלוי כלום, כי "חוק נתן ולא יעבור". הוא העביר לאדם את הכול, כמו שרְביט כדי שישלוט וימלוך. לכן, הכול תלוי רק בי ואין לי על מי לסמוך.
לכן, אנחנו חייבים לצאת להפצה, לתמוך בקבוצה ולהיות מטריאליסטים בלבד ולא מיסטיקנים שסומכים על כוח עליון ניסתר כלשהו. זהו ההבדל העצום בין הדתות והקבלה, כלומר בין האמונות והקבלה. בחכמת הקבלה כל הכלים נמצאים בידינו, מפני שיודעים שהכול קובע הרצון שלנו והבורא לא מחליט כלום, הוא נותן את כל השליטה לנו.
אז מדוע המקובלים כותבים שהכול תלוי בבורא? אם אנחנו נעשה את כל המוטל עלינו, אז נגלה שבאמת הכול היה תלוי בו, בהתאם לעבודה שעשינו. לכן, נאמר "יגעת ומצאת, תאמין!", אבל דווקא עם זה העולם אינו מוכן להסכים. רק על ידי המאמצים שלנו אפשר להגיע למשהו, אחרת אנחנו יכולים להתפלל עד אין סוף. אבל יחד עם זאת אומרים "הלוואי שיתפלל כל היום". כלומר, להגיע לחיסרון בתפילה שכל פעם מתחדש בנו בזכות עבודת החיבור בינינו. לכן, התפילה היא העבודה שבלב למעלה מהרצון שלנו. זו נקודה קריטית, היא היסוד לכל העבודה הרוחנית. זאת נקודת המחלוקת שמבדילה את כל הדתות והאמונות מחכמת הקבלה.
מתוך שיעור על פי "תלמוד עשר הספירות", 19.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תנור חשמלי תוצרת "נרנח"י"
נר נדלק מנר
גילוי המאה: הבורא לא ברא את הנברא!
