דף הבית / המשבר ופתרונו / העיתון "NEW YORK TIMES": "מי אתה עם ישראל?"

העיתון "NEW YORK TIMES": "מי אתה עם ישראל?"

2014-09-20_statia_new-york-times_100

בעיתון "New York Time" התפרסמה כתבה שלי: "מי אתה עם ישראל?".

מי אתה עם ישראל?

שוב ושוב היהודים חווים לחץ ואיום. מתוך עמי אני מדבר ולעתים שואל את עצמי, מה המטרה לרדיפה הבלתי פוסקת הזאת? ישנם אנשים שמאמינים כי זוועות מלחמת העולם השנייה לא תחזורנה על עצמן בימינו. אבל בכל זאת אנחנו רואים שהאווירה משתנה במהירות ובקלות והמצב שהיה ערב השואה חוזר על עצמו. הקריאות "היטלר צדק!" נשמעות לעתים קרובות בגלוי.

אבל ישנה תקווה. אנחנו יכולים להפוך את המגמה הזאת, וזה דורש מאיתנו רק להבין את התמונה הכללית.

היכן אנחנו היום ומה מקורנו?

האנושות ניצבת כיום על פרשת דרכים גורלית.

מצד אחד, כולנו תלויים זה בזה, כי העולם הפך לכפר גלובלי אחד, ומצד שני, אנחנו מתנגדים בכל דרך אפשרית לתלות הזאת ולהתקרבות בינינו. ברור, שהמצב הבלתי יציב הזה לא יוכל להימשך עוד לאורך זמן, ועל האנושות לקבל החלטה כיצד עליה להתקדם מכאן.

האנושות כבר הייתה במצב דומה. זה קרה בבבל העתיקה לפני כ- 4,000 שנה. כדי להגיע להחלטה נכונה וגם להבין מה הקשר שלנו, עם ישראל, לבעיה הזאת, בואו נחזור לאותם הזמנים ונעקוב אחר התפתחות האירועים.

כידוע, המקור של עם ישראל הוא מבבל העתיקה. לפני כ- 4,000 שנה התקיימה שם ציביליזציה גדולה שאנשיה הרגישו קשורים זה לזה. "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים." (תורה, בראשית, י"א, פסוק א').

הבעיה הייתה, שככל שהקשר ביניהם התעצם, גם האגו של כל אחד מהם גדל מאוד. הבבלים הרגישו שהטבע הופך אותם לחברה אינטגרלית, חברה שבה כולם קשורים זה לזה. אבל יחד עם זאת הטבע האגואיסטי שלהם הרחיק אותם זה מזה וחייב אותם לנצל זה את זה.

כתוצאה מכך, התעוררה שנאה הדדית שלא הייתה כמותה.

האנשים הרגישו כמו במלחציים. נוצר קרע ביניהם. הם לא ידעו מה לעשות. מצד אחד הם הבינו שחייבים להתאחד, אולם, מצד שני, הם לא היו מסוגלים לעשות זאת. הם לא ידעו כיצד לפתור את הבעיה והתחילו לחפש פתרון.

שתי דרכים לפתרון המשבר

החיפוש אחר הפתרון הביא אותם לגבש שתי דעות מנוגדות. האחת היא "דעת נימרוד", מושל בבל של אותם הימים, והשנייה – "דעת אברהם", חכם בבלי ידוע.

נאמר במקור עתיק: "כי עד ימיו היו כל בני אדם שוים ולא התגבר מי מהם למשול על חברו ונמרוד התחיל להתגבר ולמשול בארץ". (דברי הימים א', מצודת דויד).

נימרוד הביא טענה הגיונית כיצד להתמודד נגד השנאה שפרצה יותר ויותר בין האנשים. הוא הציע לבבלים להתפזר, להתרחק אחד מהשני בלי לצאת משליטתו. הוא טען שרק על ידי התרחקות הדדית הם יחזרו לחיות בשלום.

אברהם טען, שאי אפשר לפתור את הבעיה באמצעות ריחוק. הוא הסביר, שלפי חוק ההתפתחות של הטבע, החברה האנושית חייבת להגיע לאיחוד. הוא רצה לאחד את כל הבבלים כדי לבנות חברה מושלמת. הוא התחיל להפיץ בין האנשים את שיטת החיבור שפעלה נגד האגו.

כותב הרמב"ם: "התחברו אליו רבבות ואלפי רבבות". "והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה". (הרמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים).

ומה עם כל יתר האנשים? – הם העדיפו להתפזר לפי עצת נימרוד בדומה לשכנים שלא מסתדרים זה עם זה, כדי לא להפריע איש לרעהו. מאותם אנשים נולדה בהמשך כל החברה האנושית. ההיסטוריון יוסף בין מתתיהו מתאר זאת בספרו "קדמוניות היהודים".

היום, אחרי 4,000 שנה, אנחנו יכולים לברר מי צדק בוויכוח: אברהם או נימרוד.

היסוד של עם ישראל

אברהם ותלמידיו עזבו את בבל ונדדו למקום שבו שוכנת ארץ ישראל של היום. קבוצת אברהם שאפה להיות מאוחדת, מלוכדת ולחיות על פי העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך".

"כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותם לאחיך." הרמב"ם, משנה תורה, ספר שופטים.

אברהם ותלמידיו שאפו להתחבר על פני האגו שהמשיך לגדול בתוכם ללא הרף. בקשר ביניהם, בהתעלות מעל האגו, הם גילו תופעה חדשה, את כוח האחדות, הכוח הנסתר בטבע.

ידוע, שכל חומר במציאות מורכב משני כוחות מנוגדים שנמצאים באיזון ביניהם: כוח המאחד והכוח הדוחה. אולם, למעשה, רק כוח אחד שלילי מפתח את החברה האנושית – כוח האגו. בהתאם לתוכנית הטבע, עלינו לאזן את כוח האגו השלילי ששולט בנו בצורה הכרתית על ידי כוח החיבור החיובי, לבנות בינינו יחסים טובים.

על ידי כוח החיבור ביניהם, אברהם ותלמידיו הצליחו לעשות זאת. הם גילו שיטה שמאפשרת לשמור על איזון, וקראו לה "חכמת הקבלה".

ישר-אל

תלמידי אברהם קראו לעצמם ישראל, "ישר-אל", על שם רצונם לגלות את כוח החיבור שבטבע, "א-ל" כדי לאזן את האגו שלהם. יתר תושבי בבל לא שאפו לכך. כתוצאה מכך, עד עצם היום הזה מורגש הניגוד בין קבוצת ישראל ויתר האנושות. כשהם הצליחו להתחבר ביניהם הם גילו שהם נמצאים בתוך הכוח העליון המאחד, בדבקות עימו, וכינו את המצב הזה "העולם העליון".

בנוסף לכך הם גילו, שבמהלך ההתפתחות ההיסטורית, יתר הבבלים שהתפזרו בעולם לפי עצת נימרוד והפכו לאנושות המודרנית, יצטרכו גם להגיע לחיבור. לכן, עד היום קיימת מחלוקת בין שתי הקבוצות, בין עם ישראל שנולד כתוצאה מהחיבור, והאנושות שיסודה בפירוד.

הגלות

קבוצת אברהם, עם ישראל, עזבה את בבל. הם חיו ביחד כמעט אלפיים שנה. במשך הזמן הזה האיחוד היה הערך העליון של העם. וכל המחלוקות שהתעוררו ביניהם נועדו רק לחזק את האהבה ביניהם.

אבל קפיצה פתאומית, התפרצות האגו הביאה אותם לשנאת חינם. על אף ניסיונותיהם לשמור על החיבור, עם ישראל לא הצליח לשמור על האיחוד, לכן היחס האגואיסטי החדש ביניהם הביא ל"גלות" העם. גלות מהאיחוד.

כך, לפני אלפיים שנה הפירוד בעם ישראל הביא לפזורה בין אומות העולם.

היום האנושות נכנסת שוב למצב הדומה לבבל העתיקה: מצד אחד כולנו תלויים זה בזה, ומצד שני, כולנו שונאים זה את זה. כפי שכותב בעל הסולם (המקובל הדגול של המאה ה- 20) במאמרו "השלום בעולם", שבימינו "כל העולם הוא משפחה אחת", כפר גלובלי אחד. לכן, אנחנו כבר לא יכולים להתפזר לפי עצת נימרוד.

מכאן ברור, שכדי להגיע לאיזון אנחנו חייבים להשתמש בשיטת אברהם. ודווקא העם היהודי, צאצאי אברהם, צריכים להיות בראש תהליך התיקון של האנושות. אם אנחנו לא נעשה זאת בעצמנו, אומות העולם ידחפו אותנו לזה בכוח.

בהקשר זה, מעניין לקרוא את דבריו של הנרי פורד, מייסד חברת מכוניות ואנטישמי נודע, אשר מביא בספרו: "יהדות בינלאומית – הבעיה העולמית העיקרית": "לאנושות יש טענות גדולות כלפי היהודים, כיוון שהם אינם מתחילים לממש את הנביאות העתיקות, שמחייבות אותם להביא את כל אומות העולם לשגשוג".

המקור לאנטישמיות

בימינו, אחרי אלפי שנים של ניסיונות לבנות חברה מצליחה על פי העיקרון של נימרוד, אומות העולם התייאשו, כי הם רואים שהפתרון אינו מסתתר בקדמה הטכנולוגית, הכלכלית או הצבאית. בתת הכרתם הם מרגישים שהפתרון הוא בחיבור, ושיטת החיבור נמצאת דווקא אצל עם ישראל. הם מודים בכך שהם תלויים ביהודים. ובעיניהם עם ישראל אשם בכך שהוא מעכב ומסתיר מהעולם את המפתח לאושר. מהרגע שעם ישראל נפל מהגובה המוסרי, הפסיק למלא את העיקרון של "אהבת הזולת" נוצרה בעולם שנאה מיוחדת כלפיו. באמצעות ביטויי האנטישמיות, אומות העולם מעוררים בלי הרף את היהודים לגלות לכולם את שיטת החיבור.

"עמלק, היטלר וכו', מעוררים אותנו לגאולה". (הראי"ה קוק, מאמרי הראי"ה א').

אבל הצרה היא, שעם ישראל אינו מודע לכך שבידיו נמצא המפתח לאושר – שיטת חכמת הקבלה, שהם לא מגלים אותה לעולם.

חובת הגילוי של חכמת הקבלה

הבה נסכם. בימינו, כמו בימי בבל העתיקה, העולם נמצא בהשפעת שני כוחות מנוגדים: כוח החיבור הגלובלי וכוח הפירוד של האגו. אבל היום אין לנו אפשרות להתרחק זה מזה כפי שהציע נימרוד. לכן, לא נותר לנו אלא להגיע לחיבור ועל ידי זה למשוך לעולמנו כוח חיובי שיאזן את הכוח השלילי של האגו.

היהודים, צאצאי הבבלים שהצטרפו לאברהם, חייבים לממש את שיטת החיבור, את חכמת הקבלה, ועל ידי זה להיות דוגמה לכל האנושות, להיות "אור לגויים". לפי חוקי הטבע כולנו חייבים להגיע לחיבור. לסיום מוצלח זה ישנן שתי דרכים: דרך ייסורים (מלחמות עולם, אסונות, מגיפות, ואסונות טבע) או בעזרת איזון הכרתי של האגו שמימש אברהם בתוך קבוצת תלמידיו.

את הדרך הזאת של ההתפתחות ההכרתית אנחנו מציעים.

הפתרון הוא בחיבור

אנחנו יודעים שנצליח רק בעזרת האהבה כי "על אהבה עומד הכול" (ספר הזוהר, פרשת ואתחנן). "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה" וגם התמצית של חכמת הקבלה שהיא מציעה לאנושות. חובתו של עם ישראל להתחבר כדי להעביר את שיטת אברהם לכל המין האנושי.

לפי דעתו של בעל הסולם, שכתב את פירוש "הסולם" לספר הזוהר: "מוטל על האומה הישראלית, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה".

אם נבצע את המשימה הזאת, נמצא את הפיתרון לכל הבעיות בעולם וגם נמגר את האנטישמיות.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7ktqM

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest