דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עירבון בתנאים רוחניים

עירבון בתנאים רוחניים

בעל הסולם, "השלום": "וזה לשונה: "הוא (רבי עקיבא) היה אומר, הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה והחנוני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבא וילוה, והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה".

שלום, זה לא חנות מוזנחת בלי בעל הבית. יש לו בעל הבית, שדורש מכל אחד לשלם לו מחיר המתאים לפי המוצר שהוא לוקח מהחנות. זה אומר שאדם מתחייב לעבוד ולהשיג את המטרה של הבורא במשך אותו זמן שהוא משתמש ב"חנות", ומבטיח לשלם את החוב באמצעות יגיעה להשגת המטרה."

מטרתו, להשיג השפעה. אבל האדם זקוק לכוחות כדי לממש זאת, ואין לו את הכוחות האלה. אותם הוא לוקח בעירבון, אף על פי שכולו מכוון להשפעה. יותר מזה, גם אם הוא רוצה להחזיר, זאת אומרת, לא לשמש לעצמו בשום דבר. הוא משתמש בכל העולם בשביל ההשפעה.

על פי אמות המידה של עולמנו, אי אפשר להגיד שאדם כזה לוקח משהו בעירבון. הרי אנחנו לוקחים בעירבון למען תועלת עצמית, וכאן הכול אחרת. דרך אגב, מכאן נובע האיסור של התורה לתת הלוואה בריבית. בעולם הרוחני אין הלוואות שדורשות להחזיר יותר ממה שקיבלת.

אז, אני לוקח בהלוואה כוחות שאין לי אותם מלכתחילה, אבל לוקח לא עבור עצמי. הם לא שלי, אני רק מוסיף אליהם את הרצון למען ההשפעה. במקום הבורא, אני משפיע לכולם וכל המטרה שלי היא רק להעביר את השפע הזה בנאמנות כאילו "מתוך הידיים שלו". אין לי שום דבר מעצמי, חוץ מה"אני" האלטרואיסטי שלי, שצמצם בתוכו את הרצון האגואיסטי שפועל מעליו. לכן, בעצם, אין לי מה להחזיר.

שאלה: ובכל זאת, לא ברור, איך ברוחניות אדם יכול לבקש עירבון עבור עצמו?

תשובה: לכן אמרתי שזו הלוואה מסוג טבע אחר. הרי אין לי כוחות משלי להשפיע, ויחד עם זאת אני (ודווקא אני) רוצה לתת בדיוק כמו הבורא. מה שהוא רוצה עבור העולם, אני חייב להעביר ולתת.

המצב הזה מתואר בצורה אלגורית במשל, שמדבר על כך שהבורא רצה לתת לאומות העולם את שיטת התיקון, אבל הם לא יכלו לקבל אותה, ולכן הוא משתמש בחוליית המעבר שנקראת "ישראל", מה שאומר "ישר אל הבורא". עם ישראל כמו "מתאם", מחבר את האור העליון עם האח"פ. בזכות זה ה"מלכות" יכולה לעלות ל"בינה" ולקבל שם המתקה, כדי להעביר מלמעלה למטה.

אז, זה נקרא "עירבון" רק בגלל שלאדם אין כוח השפעה, הוא מקבל אותו מהבורא. אולם הוא משתמש בו לא לעצמו, כמו שמקובל בעולם האגואיסטי שלנו. כאן האדם קודם כל מחפש תועלת לעצמו, ואחרי זה חושב על התועלת של האחרים, אם זה חשבונות כספיים, רווחה או תענוג נטו. ברוחניות אני מבקש לא עבור עצמי, אני רוצה להשתתף בתוך חיי הבריאה, וההשתתפות הזאת מכוונת כולה להשפעה. למענה אני מפעיל את כל הרצון שלי באותה הדרגה שבה זה אפשרי, וכל השאר בינתיים אני "נועל במנעול", משאיר תחת ה"צמצום".

שאלה: אז איך צריך לבקש הלוואה כזאת למטרת ההשפעה?

תשובה: זה נקרא עלייה, בקשה לתיקון (מ"ן). אני מבקש מהבורא כוחות לבדיקה, תיקון של המעשה עצמו. אני רוצה שהוא יעשה את זה: "תתלבש בי ותעשה את מעשה ההשפעה". כמו שתינוק מבקש עזרה מאימא או פשוט בוכה, ואימא באה ועוזרת. כל הבעיה היא בפנים להפוך להיות "תינוק בוכה" כזה. את זה צריך ללמוד…

מתוך שיעור לפי מאמר "השלום", 19.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא מעניק הלוואה רק למי שיש ערֵבים
יסודה של התפילה
במידה שאדם מודד, מודדים לו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ZccLD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest