עיסקה עם הבורא

 שאלה: האם אפשר להתמקח עם הבורא, "לסגור עימו עיסקאות"?

תשובתי: בוודאי, העיסקאות שאנחנו "סוגרים" עם הבורא נקראות ״ערבות הדדית״. כל אחד מאיתנו כביכול אומר לבורא: "אתה – לי, אני – לך,  אני אבצע את כל מה שאתה דורש ממני, ואתה תמלא את בקשותיי". באופן כזה, במודע או שלא במודע, אנחנו מציבים תנאי לבורא ומתקדמים קדימה, אין לנו ברירה אחרת. אדם שחי בעולם הזה, בין אם הוא רוצה ובין אם לאו, עורך הסכם עם הבורא בכל רגע באופן לא מודע, אבל אם הוא מבין שיש מטרה לבריאה ויש דרך אליה, אז הוא מוכן לקחת על עצמו את ההתקדמות ורוצה שהבורא יעזור לו, ואז הוא כבר עושה את ההסכם עם הבורא במודע.

שאלה: כלומר, "אתה – לי, אני – לך" קיים גם ברוחניות?

תשובתי: ללא ספק, מפני שחכמת הקבלה זו חכמה שמסבירה איך לקבל מהבורא כל מה שאפשר בצורה נכונה ובלתי מוגבלת. למעשה, המקובלים הם האגואיסטים הגדולים ביותר מפני שהם רוצים להשיג את עולם אין-סוף, להתמלא באור אין-סוף עליון, לחיות לנצח, בשלמות, במילוי מוחלט, בהשגה מוחלטת. זהו ביטוי של האגו הגדול ביותר, רק צריך לדעת באיזה אופן אפשר למלא אותו, לכן השיטה שלנו נקראת "חכמת הקבלה", חכמה של קבלה, חכמה של מילוי.

שאלה: מה התשלום עבור המילוי הזה? במה עלינו ״לשחד״ את הבורא כדי לקבל כזה מצב?

תשובתי: את הבורא אפשר ״לשחד״ רק על ידי קירבה אליו. ברוחניות משמעות הקירבה לבורא היא השתוות עם תכונותיו.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 3.4.2016

 

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/rGf0N

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest