דף הבית / הכול על הקורונה / עיירות הרפאים של המאה ה – 21

עיירות הרפאים של המאה ה – 21

הערה: בתחילת המאה ה-20 נבנו ערים יפות: לונדון, פריז, ניו יורק, הונג קונג וכן הלאה. אנשים יזמים, רעיונות, כסף נהרו לשם, זה היה נפלא. מה הנגיף עשה עכשיו? לפתע, החיים החלו לזרום החוצה מערים אלה. זה נראה בלתי אפשרי, אבל היום אנשים עוזבים, והערים הופכות אט אט לעיירות רפאים  המוח מסרב להאמין שדבר כזה אפשרי.

תגובה: זה נראה בלתי אפשרי, אבל זה כן!

הערה: הזרימה תיפסק בשלב מסוים, אנשים יחזרו לערים.

תגובה: לא, הם לא יחזרו, בשביל מה? מה הם ימצאו בניו יורק? הם עשויים ללכת יום אחד לקרנגי הול, למסעדה כלשהי, או למקום אחר .אני חושב שבאופן כללי זה ייעלם, הכול השתנה, התהפך!

אני לא חושב שהנגיף עשה את זה אלא הכוח הפנימי שבטבע הוא שהופך הכול.

שאלה: מה השתנה באדם בצורה כל כך דרמטית מנקודת מבט קבלית?

תשובה: מהות החיים השתנתה. זה לא קשור למקום הפיזי שנהיה בו יחד, אלא למצוא את מקום הקיום הנכון לעצמנו – לא הפיזי, אלא הווירטואלי. ולמשל היציאה ממנהטן הפיזית, מחוץ לתפוח הגדול, מרמזת על כך שאני לא צריך את כל האנשים, המשרדים, הבנקים האלה, אלא אני יכול לשבת על הספה בפיג'מה ולכוון את הכול. מדוע שאתמוך במשרדים יקרים כל כך, כדי שאנשים יבואו לשבת שם? לא צריך את זה, אני יכול להסתכל על מסך או כמה מסכים שמולי ולנהל כל מפעל.

שאלה: אבל מה עם החלום שלך לחבר בין אנשים, להתחבר?

תשובה: על הקשר הפיזי שהיה בין אנשים נאמר בתורה: "פזר לרשעים טוב להם וטוב לעולם".

שאלה: אז זו הייתה אשליה של קשר פיזי?

תשובה: זו לא אשליה, לא היה שום קשר פיזי בכלל, האם הגעתי לעבודה כי אהבתי את האנשים האלה, רציתי להיות קרוב יותר אליהם?

שאלה: כמובן שלא, האם משהו ישתנה עכשיו? איך זה יקרה באופן וירטואלי אם רק אראה את האחר בתמונה?

תשובה: אני אתחבר אליהם באופן וירטואלי, ואז אולי מתישהו, פיזית. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שיהיה לי חופש, ששום דבר לא ילחץ עלי להיות מחויב לחייך לאדם הזה או לאחר, להיות מחובר וכו' אני אתקשר איתו במתכונת עסקית גרידא.

שאלה: מעניין אותי איך אנשים יתאחדו בלבבות ביניהם,  איך החיבור יקרה דרך המסכים?

תשובה: הם יקבלו "מכות" על ידי כל מיני מצוקות בחיים, ויבינו שהם יכולים להתגבר על הבעיות שנופלות עליהם רק אם הם מתקרבים זה לזה מבחינה פנימית, נפשית.

שאלה: האם זה אומר שאדם לא יימנע מסבל, מכאב, אם הוא יעזוב לתפוח הגדול, לניו יורק, ללונדון?

תשובה: כמובן שלא, אבל כשהוא יושב שם על הדשא שלו, עם מכסחת דשא וכלב, הוא יחשוב שבמהלך החיים התקינים הנורמליים הוא עדיין צריך להיות בקשר טוב עם אחרים, הוא יחשוב על זה, הוא יקבל מכות כאלה שהוא יבין: אתה עדיין צריך להיות בקשר.

שאלה: האם הוא יבין לאן המכות הללו מכוונות אותו? או שהוא ירוץ כמו חיה לקשר?

תשובה: להבין הוא יצטרך, זה יהיה ארוך מאוד, כואב, אבל הוא יבין. המכות יפתחו שכל גבוה יותר לאדם.

הערה: אנחנו חוזרים למכות כל הזמן.

תגובה: מלבד זאת אי אפשר להשתנות בשום צורה שהיא, זה יכול להיות מאוד קל ורגוע, או דרך בעיות רבות ואפילו מלחמות.

שאלה: איך אתה רואה את זה באופן אישי?

תשובה: אני מנסה להסביר לאנושות בכל הכוח שאין ברירה, שהיא במצב כזה שבו היחס הנכון ביניהם הוא רק צו הגורל, עם זאת, אני עדיין לא רואה שאנשים מבינים. אבל לפחות אתה יכול כבר לדבר על זה, ואתה לא נרתע, ולא מעומעם ולא נלעג, מכיוון שכולם נמצאים במצב שבו הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם, עם ילדיהם, עם העתיד שלהם.

הערה: עבור רבים הקריאות "להתחבר", "לתת מילה טובה לאחר", "מחשבה טובה על האחר" נראות מעט ילדותיות, לכן הם עדיין לא יכולים לשמוע אותך.

תשובה: אני מבין אותם.

שאלה: מה להוסיף כך שהדברים יהיו כמו "חץ ללב" כדי שהם ירגישו שיש עומק רב מאחורי המילים הפשוטות האלה?

תשובה: זה יקרה ואז הם יתחילו להבין שאין להם ברירה אחרת, אלה לא רק מילים, אלא הטבע מכוון אותנו לכך.

שאלה: האם לאדם תהיה הרגשה שאנחנו חיים בתוך חוק הטבע?

תשובה: בהחלט! זה יגיע, זה יתממש וייושם לפועל.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 21.09.2020

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/olkLk

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest