עידן של דעיכה

שאלה: במבט לאחור, האדם יכול לראות את שרשרת ההתפתחות המשתרעת מעבר ועד אליו. עם זאת, בחיפוש אחר דרך ההתקדמות הוא הולך לאיבוד. כיצד למצוא את הכיוון הנכון אם אינך יכול לראות שום דבר לפניך?

תשובה: האדם צריך לשאול את עצמו: "בשביל מה אני? מי אני? מדוע הכול קורה כך? מדוע אני היצור המפותח ביותר בעולם ובה בעת הגרוע ביותר? מדוע טמונות בי שתי התכונות המנוגדות האלה? ומדוע אני נמחץ ביניהן וסובל? איך להפוך אותן מסבל לאושר?".

ואכן, מצד אחד, אנחנו מפותחים ביותר מכולם, ומצד שני, סובלים יותר מהאחרים. אז עד מתי? בכל רגע ורגע, בכל יום, בכל פעם בהתפתחות שלנו אנחנו מגיעים לסבל יותר ויותר גדול? האם זה שווה? אין זה מקרה שיש קריאות לחזרה אל העבר, לפשטות שאבדה לנו. אנשים היו רוצים לוותר על הכול ולברוח לכפרים… זו התוצאה שהשגנו במשך כמה אלפי שנים.

ובעשורים האחרונים אנחנו התחלנו לשנות את הטבע הפיזי שלנו: יחסי המין משתנים, ישנם שינויים במבנה הפנימי, בתכונות הביולוגיות, ברקמות… אנחנו מקלקלים את המרכיבים של הדומם, הצומח והחי שבתוכנו, אנחנו מרעילים את עצמינו על ידי רעלים מכל מיני סוגים עד כדי כך שזה כבר מתחיל להשפיע על המוח, על החשיבה, על תפיסת העולם וקבלת ההחלטות. מבחינה פיזיולוגית, אנחנו כבר לא אותם האנשים שהיינו בעבר.

הבעיות של העולם מצביעות על כך שהאנושות עוברת מוטציות. משתנות הנטיות המיניות, ההתמכרות לסמים גוברת, האנשים כבר לא רוצים שום דבר. היכן הרוח של הידע? היכן דגל התרבות? היכן השאיפה למשהו גבוה יותר? היכן הקול שקורא להגיע לכוכבים רחוקים? אין שום דחף להמשך ההתפתחות, להיפך, אנחנו נובלים.

לעומת זאת, אם יש למישהו הזדמנות להתפתח, זה דווקא לבני האדם. הרי, בן האדם שונה לאין שיעור מהרמות הקודמות של הטבע באינטליגנציה ובכוחו של הניתוח שלו. אז מדוע הוא הגיע למבוי סתום?

העניין הוא אפילו לא הסבל, הרי, גם המסכן שסובל מחפש פתרון. אבל האדם המודרני אינו מחפש פתרונות, להיפך, הוא מחפש הזדמנות להרוס את עצמו, לרדת לרמת הצומח, אפילו הדומם החל לאט לאט להתפורר, להתפרק. רבים היום מוכנים לבלוע את הגלולה שתשבית את המוח כדי לא לחשוב על העתיד, להתעלם מההווה וליהנות במידת האפשר, או לפחות לא להרגיש סבל. היה עדיף לקבל זריקה ולהישכח – עד לחוסר הכרה …

אנחנו נובלים וכָּבים מרגע לרגע. אנחנו התחלנו בסיבוב לאחור, סיבוב נוראי. וזה נובע משינויים גנטיים שאינם מקריים. למעשה, עושים בנו מניפולציות. הרי, גם האוכל, וגם האוויר, בסופו של דבר, משפיעים עלינו, משנים אותנו. היום הם השתנו, הם מורעלים, וכתוצאה מכך, משנים אותנו. לדוגמה, אף אחד עוד לא בחן את ההשפעה ארוכת הטווח של המוצרים המהונדסים גנטית, אבל היום כבר ישנם מחקרים מדאיגים בנושא זה…

אכן, המין האנושי זכה בשכל המפותח ביותר, אך הוא חווה את הסבל הגדול ביותר, והוא הגרוע מכולם. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עם הרצון האגואיסטי שלנו, שבסופו של דבר הורג אותנו, כמו מלאך המוות מהמשל המפורסם: הוא מחזיק את החרב עם טיפת הרעל על הקצה, והאדם פותח את פיו ובולע אותו. בולע מתוך חוסר תקווה.

אנחנו גם מחוסר התקווה אוכלים מוצרים מזיקים, הרעב גובר על המחשבות על מה יקרה בסוף. לא אכפת לנו, אנחנו כבר לא חושבים על העתיד. כל מיני השפעות מזיקות מורידות אותנו למטה מהרמות הגבוהות יותר, ועכשיו אנשים כבר לא צריכים שום דבר. הדור החדש מעיד על נסיגה, הוא לא רוצה להקים משפחה, ללדת ילדים, אפילו לא רוצים לעזוב את בית ההורים. באופן כללי, נשים יושבות בבתי קפה, הגברים יושבים בברים, וזה מה שבהחלט מתאים להם. ובדור הבא אפילו ההבדלים בין המינים ייעלמו, ויופיע משהו ממוצע… וכל זה נועד כדי לגרום לנו להבין את הרוע של ההתפתחות האגואיסטית שלנו.

אז לאן יכול להוביל אותנו תהליך ההתדרדרות? בואו נגיד, שסיפורים אנטי- אוטופיים של הוליווד ייראו לנו כסיפורי ילדים לעומת מה שמחכה לנו בדרך זו, אם אנחנו לא נעזוב אותה.

הבעיה היא שאנחנו, למעשה, לא מתדרדרים לרמות הקודמות. הרי, בעבר האדם רצה להתפתח, ובזה העבר שונה במהותו מהעתיד. האדם תמיד הרים את ראשו כדי לראות את העתיד, והיום, אני אפילו לא רוצה להזכיר איפה נמצא הראש שלו, ולאן פניו… מי שבוחן ומבין את ההתקדמות של הציביליזציה רואה כיצד האנושות דועכת ונובלת. איזה זוועות חווינו במהלך ההיסטוריה: מלחמות, מהפכות, אכזריות פראית, אבל למרות זאת אנחנו התפתחנו, וכל זה היה חלק מההתפתחות. אבל עכשיו המגמה מסתיימת.

מכאן נובע גם המשבר העולמי הסופי, וגם מה שנקרא "הדור האחרון". הדחף להתפתחות נגמר, מתחילה התקופה של "הכרת רע" – רק צרות, עד שאנחנו נבין מה לא בסדר. ובכל יום האדם יהיה גרוע יותר. הרי, אם אתמול הראו לך שהסיבה היא האגו, אבל אתה המשכת לסבול ולא רצית לטפל בו, עכשיו מסדרים לך מצב גרוע עוד יותר – גם מבחינת הנטיות האגואיסטיות, וגם מבחינת הסבל ומבחינת הכרת הרע. אולי, היום אתה סוף סוף תסכים להשתנות. ואם לא, יגיע מחר… וכן הלאה.

אלה הן התוצאות שאליהן הוביל אותנו התהליך הארוך הזה. כבר היום נכבות התקוות האחרונות ליציאה מהירה מהמשבר, וזה גם חלק מהכרת הרע: אנחנו לא רואים שום דרך לצאת מהמצב הנוכחי. אתה לא תמצא אף אדם אופטימי בשום מקום.

לכן, עכשיו אנחנו צריכים להכיר את הרע, להשוות זה עם זה, ולבסוף להחליט לעצמינו: "אנחנו לא מסכימים לזה יותר. אנחנו חייבים להשתנות".

מתוך שיעור על המאמר "תורת הקבלה ומהותה", 14.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
המגמה של זמנינו
עידן האהבה
כאשר נגמר הדלק

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/WRje2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest