דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עידן של אידיאלים קטנים

עידן של אידיאלים קטנים

שאלה: המדע הבין כבר מזמן, שהמשך ההתקדמות אפשרי רק אם אנחנו נשנה את היחס שלנו כלפי המציאות. אז מדוע המדענים לא מגלים שצריך לבצע את השינויים בחוקר עצמו, באדם? מה מפריע להם להמשיך לחפש בכיוון הזה?

תשובתי: נכון, ההבנה הזאת נולדה כבר מזמני שפינוזה וקאנט. אולם מחוסר כלים מעשיים, הגישה הזאת נשארת תיאורטית. המדענים אינם מעוניינים לדרוך בתוך התחום הזה דווקא מפני שהוא שייך לפילוסופיה.

גם הפסיכולוגיה עוסקת בשינויים באדם, אך זה לא מדע, מפני שהיא אינה מאפשרת שליטה על התהליכים. אנחנו לא יכולים לשנות משהו בתוך הגוף, נניח, להפר איזון חומצי, להוסיף מעט חשמל, ועל ידי זה לשנות את תפיסת המציאות של האדם, לרשום את התוצאות ולחזור עליהן מספר פעמים כדי לקבוע חוק כלשהו על בסיס הסטטיסטיקה שקיבלנו. אין לנו "כפתורים" סטנדרטים, אנחנו לא יודעים בדיוק מה מגלה אדם זה או אחר.

אז מה לעשות? אנחנו לא יכולים לערוך ניסויים דומים, התחום הזה נמצא מעבר לטבע האדם ונשאר בלתי ניתן להשגה. משום שכדי לחקור את עצמנו, עלינו להיות במדרגה עליונה יותר. מהסיבה הזאת, המדע עוסק בתחומים עם עובדות וודאיות, ובכיוון העיקרי הוא נכנס למבוי סתום.

אין למדענים מה לעשות בקשר לזה, אבל לפחות הם כבר לא נסחפים לדמיונות. נכון, הם מדברים על תחומים "גבוליים", עוסקים בהפשטה, שמדי פעם הופכת לפופוליזם של המדע, זה טבעי. הרי למדע אין יותר אתגרים חדשים, אז מדוע לא "לתבל" אותו בפילוסופיה או בדמיון עבור הקהל הרחב?

אני בכלל לא מאשים את המדענים. הם מחפשים אתגרים, "ממלאים את האוויר", אבל כל זה בעצם מתוך ייאוש פנימי. הרי במובן הרעיוני המדע נגמר. אדם שרוצה להכיר טוב יותר את המציאות, רואה שהוא קשור בידיים וברגלים. למדען אמיתי יש דחף לגילויים, אך כאשר הוא מתעמק בתוך סודות החומר הוא רואה את הגבול שהוא לא יכול לעבור, והגבול הזה נמצא בתוכו. מעבר לגבול הפנימי, השכל והרגש ואפילו הדמיון שלו כבר לא עובדים. הוא מגלה את עצמו בתוך "מטריצה", "תבנית" שיוצאת מעבר לגבול היכולות שלו.

אני מבין את הטרגדיה הזאת, את התסכול הפנימי שזורק את המדענים לכיוונים השונים, אם זה מחקר שימושי, טכנולוגי או להיפך, תורות פילוסופיות ופופוליזם. אין מה לעשות…

למשל, לפני מספר ימים התפרסמה ידיעה על עצירת מאיץ החלקיקים לשנה שנתיים הקרובות. וזה אחרי שהושקעו מאמצים ואמצעים רבים, מספרים לנו על השדרוג, אבל באמת מדובר על מגמה כללית של דעיכה. הכול נעצר, אפילו תכנית החלל שעליה חלמה האנושות. אם היום הטיסות לחלל אינן רווחיות, אז הן לא זוכות לקבלת תקציב. אין יותר רומנטיקה. גם קודם היא הייתה מזויפת, אבל בכל זאת האנשים פיתחו תקוות למשהו יותר גדול, עד שהאגו כיסה לגמרי את כל הרצון. בעבר היו כל מיני "הברקות", ועכשיו שולטת "בחינה ד'", שהורסת את שרידי המצפון והכוונות הטובות.

הכסף קובע את הכול. העשירים קובעים גם בפוליטיקה וגם בכל החיים שלנו. פעם לא היה מדובר על מרכיב כספי בלבד, והיום להיפך, אין חשבון אחר. אין גאווה, אין כבוד, אין עלבון, הם נחלת העבר. בימינו אפשר לפגוע רק בכיס, מפני שדווקא בזה מתגאים העשירים…

למרבה הצער, מחוץ לחכמת הקבלה האנשים עדיין מחפשים שיטה שתאפשר לשנות את הצורה החיצונית ולא את האדם. הם היו רוצים להגיע למהות, אבל פשוט אין להם נקודה פנימית כדי להבדיל היכן נמצאת המהות וכיצד לעבוד עמה. הם מנסים להתחבר, לאהוב את הזולת, להביא תועלת לחברה, אבל על סמך הצהרות ולא על ידי שינויים פנימיים אמיתיים. מפני ששינוי אמיתי אפשרי רק בעזרת המאור המחזיר למוטב, כי אחרת הכול מסתפקים בלהיות יפי נפש מדומים. נדמה להם, שמספיק לקרוא לכולם לחיבור כללי, ואז אתה כבר מתוקן, מספיק לדבר על "ואהבת לרעך כמוך" ואתה כבר מיוחד… זהו הטבע האנושי, ולכן, אין עתיד לקשרים כאלה.

נכון להיום, ישנם שני תחומים הקרובים ביותר לקבלה – חינוך ופסיכולוגיה. יתכן, כי האנשים שחוקרים ברצינות את המשבר העולמי יסכימו איתנו במשהו, אבל שוב, עד גבול מסוים שמעליו אנחנו בכל זאת נשארים לבד…

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "גוף ונפש", 01.01.2012

 ידיעות קודמות בנושא:
אופקים של תפיסה
תודה לכם פסיכולוגים, להתראות פילוסופים
כל הפרטים נחוצים להתקדמות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eZ51F

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest