דף הבית / קבלה לעם / שיעור הקבלה היומי / עידן הבחירה החופשית

עידן הבחירה החופשית

laitman_2010-03-12_9583.jpg

מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה

קשה לדבר על השואה, מפני שהנושא הזה קשור ישירות לרגשות של האנשים. אנחנו יכולים לדון בצורה הרבה יותר רגועה על המלחמות שהיו לפני אלפי שנים, למרות שלפעמים הן נערכו בתוך העם, למשל, בין המתייוונים לאלה ששמרו על העקרונות המקוריים. ובכללות, כמובן. לעם ישראל היו לא מעט מלחמות נגד אויבים חיצוניים, הרומאים וכולי.

ידוע לנו, שבעבר כל המלחמות היו תוצאה של חוסר התאמת ישראל לייעודו. ידוע, מתוך ספר התנ"ך ומתוך הגמרא, שאם עם ישראל היה פועל נכון, אף עם לא היה שולט עליו. בעל הסולם כותב על כך במאמר "הערבות", ועוד לפניו, האר"י אמר שאם היינו נשארים ערבים זה לזה כמו בדרגת בית המקדש הראשון, ולא היינו נופלים מדרגתנו, אז כוחות הטומאה לא היו מקבלים את השליטה עלינו.

אבל הנפילה שלנו הייתה קיימת בתוכנית הבריאה, כדי שגם בעולם הזה, בהתאם לרוחניות נעבור דרך השבירה של "מלכי דחג"ת", כלומר, חורבן בית המקדש הראשון ושבירת "מלכי תנהי"ם", כלומר, חורבן בית המקדש השני. גם בעולמנו הגשמי היינו צריכים לעבור את שני החורבנות הללו, ואחר כך נפלנו מהדרגה הרוחנית לדרגת העולם הזה.

בזמנו, רבי עקיבא צחק כאשר ראה שממה במקום בית המקדש. "אני מעולם לא האמנתי שזה יתממש", הוא אמר. "ואם כבר בית המקדש השני נחרב, עכשיו ללא ספק שייבנה בית המקדש השלישי ותגיע הגאולה השלימה." בצורה כזאת, שני החורבנות והגלות הארוכה היו נחוצים. אפשר לומר שאז עדיין לא הייתה בחירה חופשית, כל המצבים נקבעו על ידי שיתוף הפעולה בין האור לכלי בדרך מלמעלה למטה.

והרי היום, כאשר ירדנו לדרגה הנמוכה ביותר והגענו לאגו הגדול ביותר, מתחיל עולם חדש. הוא כבר "מתעגל", כבר מתגלה השבירה וכפי שאומר בעל הסולם, אנחנו נמצאים על סף הגאולה.

כתוצאה מכך כבר פועלים עלינו חוקים שונים – לא אותם העקרונות ה"מכאניים" שקודם הניעו אותנו קדימה יחד עם כל האנושות. במקביל להתפתחותה אנחנו עברנו מצבים שונים של עליות וירידות עד עכשיו, אבל מעכשיו מתחיל עידן שונה, עידן הבחירה החופשית.

לאחר השבירה, הנפילה וההתכללות ההדדית עם העולם, היום הכול מוכן לתיקון. ואת התיקון הזה דווקא אנחנו ממשים באמצעות המעשים הטובים והבקשות שנובעות מהנשמות השבורות. אבל הן בעצמן, בהיותן שבורות, אינן מסוגלות לבקשה ולמעשים טובים. אז מה לעשות?

אנחנו משתדלים להתחבר לאחד שלם, כפי שזה היה לפני השבירה, לפני חורבן בית המקדש. ולמרות שאיננו מסוגלים לבצע זאת, אבל מאמצינו הם "המעשים הטובים". אני משתדל עד שאני מתחיל להתפלל לעזרה, עד שמתחיל לצעוק: "הצילו!" על ידי זה אני מעלה מ"ן – בקשה לתיקון, ומלמעלה בתגובה מגיעה העזרה, שנקראת מ"ד.

בצורה כזאת יש לנו בחירה חופשית: אנחנו מסוגלים לזרז את ההיסטוריה שלנו, את התהליך שעלינו לעבור. אם אנחנו לא מבצעים כל שנייה את מה שמסוגלים על פי בחירתנו החופשית, אז המצב שהתפספס ולא מומש אינו מגיע כשחר המצופה בתוך תכונת החסדים, אלא הופך לגבורות. וכתוצאה מכך, במקום "מי מנוחות" מגיעים "מים זדוניים", במקום "מי בינה" מגיעים "מי מבול" וכולי. במקום להתקדם על פי דרך התורה והאור, "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו נדחפים על ידי הצרות שלא מקדמות, אלא רק מחייבות אותנו לממש את אותן הפעולות שפספסנו. הרי כך או אחרת עלינו לסיים אותן.

כאן מתעוררת השאלה. קודם יכולתי לבצע פעולה מסוימת בזכות החיבור בקבוצה, בזכות ההבנה וההרגשה, החיבור בין החברים, העזרה ההדדית וכולי. יכולתי להימשך למה שלא היה נחוץ, אפילו בצורה מלאכותית לעלות את חשיבות המעשה הזה בעיני. אבל עכשיו, כאשר הצרות והצורך מעוררים אותי, האם אני מממש את הבחירה החופשית שלי? לא. זאת אומרת שאני מתקדם לגמר התיקון כמו חיה שנמלטת מהמכות, מהשוט? האם זה נקרא התפתחות רוחנית? היכן כאן חופש הבחירה?

הנקודה היא, שהצרות בכל זאת יביאו אותנו למחשבות שבעזרתן אנחנו נתחיל להרגיש את הרע. אבל על כך נצטרך לשלם, ובמקרה הזה חופש הבחירה שלנו יהיה הרבה יותר מורכב ורב שכבתי. הרי אין כאן ויתור, על האדם בכל זאת לעבור על פי רצונו החופשי כל צעד מתוך 125 מדרגות העלייה, מהנקודה הנמוכה ביותר בחזרה לגמר התיקון. אחרת הוא לא יהיה "אדם".

וכך אנחנו מעלים בקשה לתיקון (מ"ן) ומקבלים מ"בינה" תשובה (מ"ד). אם זה לא קורה, אנחנו עוברים לתכונות ההתגברות, "גבורות". וזה מסמל צרות ואסונות פרטיים וכלליים, כולל השואה. באופן כללי, התהליך הזה עובר על כל האנושות, ועל עם ישראל פי כמה חזק יותר, מפני שהוא לא מבצע את תפקידו.

בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם מדבר על כך, שהעולם מתחלק לשני חלקים: פנימי וחיצוני – "ישראל" ו"אומות העולם". "ישראל" גם מתחלק לשני חלקים: לחלק הפנימי שייכים אלה שלומדים את חכמת הקבלה על מנת לתקן את עצמם, ולחלק החיצוני שייכים אלה שאין להם עניין בתיקון. החלק הפנימי של "אומות העולם" הם "הצדיקים" שלהם, והחלק החיצוני הם "הרשעים", "המזיקים".

בתוך המערכת הזאת פועל המנגנון המקשר. כפי שמתקשרים ביניהם שני חלקי "ישראל", כך גם הם מתקשרים בתוך "אומות העולם". ולכן, כאשר לומדי הקבלה עולים, גם בתוך ה"אומות העולם" מתווספים האנשים שנמשכים לחיבור, לשיתוף הטוב. ולהיפך, אם בתוך "ישראל" מזלזלים בחלק הפנימי של התורה, בחכמת הקבלה, במילים אחרות בייעודם, אז גם ב"אומות העולם" הפירמידה מתהפכת: החיצוניים עולים ומשתלטים על העולם. ברור שאירועים אלה בקנה מידה יותר גדול משפיעים בצורה שלילית על "ישראל", ששליחותם ומטרתם יורדות, מפנים את הפסגה לפושעים וזורקים לתחתית את אלה שלומדים קבלה וקרובים לרוחניות.

זה מה שקרה לנו בזמני היטלר. ישראל פעלו בניגוד לתפקידם, העדיפו גשמיות על פני רוחניות, ובהתאם לכך, בתוך אומות העולם עלה החלק ההרסני על פני החלק הטוב, עד שהפירמידה התהפכה. ואז הגיע "המשחיט" וביצע את זממו…

מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה 19.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להעדיף פנימיות
ישראל – לפי הלידה או לפי המטרה
תפקידם של ישראל

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/q0dWS

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest