עידן האהבה

שאלה: בעל הסולם כותב, שבעידן הזה הופיעה ההזדמנות לזרז את תהליך ההתפתחות ולהגיע לבורא. איך אפשר לזהות את ההזדמנות הזאת ולממש אותה?

תשובתי: אנחנו חיים בזמן מיוחד, שבאמת ניתנה לנו הזדמנות. קודם כל, מפני שה"רשימות" שמתעוררות בנו מעוררות ודוחפות אותנו לגילוי ידיעת הבורא, גילוי של מהות החיים. כי זו אותה השאלה העיקרית שמתעוררת בבני האדם. אחרי אלפי שנות ההתפתחות האנושית, האדם באמת מתחיל לחפש את המשמעות של החיים שלו, ולא סתם מנסה לחיות אותם יותר טוב ובנוחות.

עוד לפני חמישים שנה אנחנו חשבנו, שלטובות גשמיות לא יהיה סוף, ותיארנו לעצמנו את הפרספקטיבות של החברה הצרכנית עד אין סוף. "הכול אפשרי: אנחנו נטוס לכוכבים, נשלוט בכוחות הטבע, נשחה בתוך שפע…". זה היה הכיוון של האגו שלנו.

אבל פתאום הגענו לאיזו רוויה, וזה מפני שהרצון שלנו החל להשתנות. אנחנו לא סיפקנו את כל הרצונות שלנו, לא סיפקנו לכל אחד יאכטה, ארמון, מטוס פרטי, אי פרטי, ובכלל, שכדור הארץ יהיה שלו לבד. לא, אנחנו לא מילאנו את הרצונות שלנו, אלא הרצונות פשוט התחלפו. כפי שהם מתחלפים אצל תינוק: רק לפני רגע הוא ביקש גבינה מתוקה, אבל עד שרצת לחנות וחזרת, הוא כבר רוצה נקניק.

היום בעולם יש המון אנשים רעבים, חולים, נזקקים, אבל הרצון משתנה, ויחד עם זה שחסר להם נהיה להם ברור, שאפילו אם הם יקבלו את כל מחסורם ויתמלאו, זה לא יספק אותם והם לא יגיעו לסיפוק. יש מילוי ויש סיפוק. זה כמו בדוגמה של בעל הסולם, כאשר האורח אומר לבעל הבית: "אפילו שתיתן לי את כל העולם במתנה, זה לא יספק אותי, מפני שזה לא שלי". יהיה מילוי, אך לא יהיה סיפוק.

אנחנו מדברים על שתי אבחנות מאוד עדינות, שכתוצאה מהן בשלב האחרון של ההתפתחות, למרות חוסר הסיפוק והמחסור ברצונות שלי, האדם מחפש את המשמעות בחיים שלו. מופיע רצון חדש, ודווקא ממנו האדם מצפה לסיפוק, אפילו שלא יהיה לו מילוי ברצונות הקודמים והתקוות הקודמות לא ימומשו. אפילו שיישארו לו דברים פשוטים, אבל הוא מחפש סיפוק במה שחשוב לו עכשיו.

כך לאחר הכסף, לאחר השליטה, לאחר הפריחה הטכנולוגית, לאחר עידן המידע, אנחנו עלינו למדרגה חדשה, מדרגה של משמעות. אנשים מתייאשים, מתאבדים, מפני שלא מוצאים משמעות בקיומם. וזה הסימן הראשון של עידן הגאולה.

והסימן השני לכך הוא, שנמצאים בזמן הגאולה, זו ההתעוררות של כל העולם, ולא רק של אלה שמחפשים משמעות. העולם שוקע במשבר שבמהותו הוא משבר פסיכולוגי, פנימי. האדם אינו מסוגל יותר לנהל את החיים הפרטיים שלו וגם לא את החברה האנושית. הכול נהרס, יוצא משליטה, מפני שהאגו שלנו סיים את התפתחותו, גמר את עבודתו, ובזה סיים בצורה יפה את תפקידו.

עוד מעט יתגלו מחלות חדשות ובכלל לא נעימות, שנובעות מזה שהפרזנו בחומרים רעילים ומזיקים והוספנו אותם למזון ולשאר מוצרי הצריכה. בכלל, תתגלינה כל התופעות השליליות שאופייניות לשימוש באגו לרעת האדם. אנחנו פוחדים מפצצה גרעינית, התנגשות במטאור, ובינתיים איזה וירוס אחד מסוגל לגמור את כל העולם.

בסופו של דבר, גם העולם שזקוק לתיקון וגם אנחנו עצמנו שמשתוקקים לזה וגם האמצעים שמתגלים, הכול מבפנים ומבחוץ מראה לנו שאנחנו נמצאים ב"זמן של הזדמנות".

מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 17.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כאשר נגמר הדלק
עידן של פעולות הכרתיות
כשכבר מיצינו הכול

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/RUIJw

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest