עונש על עצלות

"אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה" (ויקרא, בחוקותי, כ"ו, ל"ד).

ארץ, זה רצון. אם אנחנו לא עוסקים בתיקון הרצונות שלנו, אז ודאי שצריך להיות איזה עונש עבור ההזדמנויות והתנאים שפוספסו על ידינו, אותם היינו צריכים לקשור לקשר בינינו, לאהבה, כדי להתאסף יחד ולאפשר לבורא להתגלות בנו.

בהתאם לאיחוד וללחץ שלנו, אותם אנחנו יוצרים, הוא יכול להתגלות בנו באנרגיה יותר גדולה, בהתגלות יתרה. אם אנחנו לא עושים את זה, אז מצטברים כל מיני מצבים שליליים שהשתמשנו בהם בצורה לא נכונה, ואז אנחנו מקבלים כגמולנו על זה.

נאמר: "אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה…". זה אומר שלא עבדנו עם הרצונות שלנו ועכשיו צריך לאזן הכול בבת אחת, במכה אחת, וזה מתקבל בצורה של ייסורים.

שאלה: מה זה "תרצה הארץ את שבתתיה"?

תשובתי: שבת זו הכנה של שבעה ימים לקשר בדרגה מסוימת. אבל אם אנחנו מזלזלים בזה, אז כמות הקשרים שלא ביצענו, ולכן הם שליליים ולא מתוקנים (זו יכולה להיות שנה שביעית, שנת יובל וכולי), הופכים לחוב גדול מאוד.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 10.12.2014