קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה מיפן: מהן הסיבות של האסון שפקד אותנו? לפי התחזיות, צפויות כאן בזמן הקרוב רעידות נוספות. האם אנחנו יכולים כולנו יחד למנוע אירועים מהסוג הזה אצלנו ובעולם בכלל?
תשובתי: כדי לפנות לשאלה הזאת, עלינו להבין תחילה היכן אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בעולם "עגול". כך מסבירה לנו חכמת הקבלה בחלק של "תפיסת המציאות".
בואו לא נחכה להוכחות הכואבות של זה, שמתגלות בעולם שלנו. מניסיוננו המר אנחנו מגלים את הקשר ההדדי הכולל, הגלובליות, האינטגרליות, אפקט הפרפר וכן הלאה. בואו נלמד לא מהאסונות, שבהדרגה משכנעים אותנו בזה. בואו נצא מנקודת מבטה של חכמת הקבלה. ניסיון החיים עלול להתחיל לפעול מאוחר מידי. כמה עוד צונאמים, רעידות אדמה ואסונות אחרים יעברו עד שאנחנו נחכים? אז בואו נפנה אל החכמה. כפי שנאמר: "החכם לומד". אז מה הוא לומד?
אנחנו יודעים מחכמת הקבלה, שכל המציאות מורגשת בתוכנו, מפני שהיא נמצאת בנו. התפיסה שלי מתחלקת לחמש רמות. שלוש רמות מהוות את ההרגשות הפנימיות שלי: שורש, נשמה וגוף. הן כביכול מתלבשות בתוכי מבפנים. וחוץ מזה, ישנן הבחנות חיצוניות, שאותן אני תופס מבחוץ, מחוץ לי, והן נקראות: לבוש והיכל. וזהו כל העולם החיצוני. "לבוש" זה מה שנמצא בטווח ההשגה של הגוף שלי או של הרגשות שלי, ו"היכל" הוא משהו מרוחק ובלתי מושג, במילים אחרות, מה שאינו נתון לשליטתי.
כך מחולקת המציאות. החלק הפנימי שלה נקרא גלגלתא ועיניים (ג"ע) והחלק החיצוני נקרא אח"פ. החלוקה הזאת נובעת מהשבירה הרוחנית, שבגללה אנחנו מרגישים בתוכנו במקצת את הג"ע ואיננו מרגישים בכלל שגם האח"פ שייך אלינו. כך נמשיך לחלק את המציאות שלנו עד לגמר התיקון הסופי, שבו ג"ע תתחבר עם האח"פ לעשר ספירות שלמות.
מכאן עלינו להסיק את המסקנה הבאה: אנחנו מרגישים את הכול בכלים שלנו. זה יכול להיות צונאמי, כדור הארץ, כל היקום עם הכוכבים והגלאקסיות, הכול נמצא בתוכי, ברצון האגואיסטי שלי. הרצון שלי בנוי בצורה כזאת, שבו אני מרגיש את המציאות, המחולקת לשניים: "אני" ו"מחוץ לי". "אני" זה ג"ע, שורש, נשמה וגוף, ו"מחוץ לי" זה אח"פ, לבוש והיכל, שתי ההבחנות החיצוניות.
בכלים הפנימיים והחיצוניים שלי מתרחשים כל מיני שינויים. כשאנחנו מסתכלים על אסונות הטבע, קשה לנו מאוד להבין מדוע אירועים כל כך קשים קורים בכלים החיצוניים ולא בפנימיים. מדוע השינויים האלה פועלים היום על חלק מסוים של הנשמה שלי שנקרא "יפנים"? מדוע האסון קרה דווקא להם?
בנשמה שלי קיימים גם חלקים אחרים, שאותם אני מרגיש כמו החברים שלי. במציאות, הם אינם קיימים בפני עצמם, אלא בעיניי הם כמו חלקים שלי. כך זה יהיה עד שאני אשלים את התפיסה שלי, ואז הכול יתחבר לאחד, לרצון אחד מחובר שמשתוקק כולו להשפעה. זוהי הצורה המתוקנת.
אם לא נסתכל ונבחן את המציאות מהנקודה הזאת, אף פעם לא נוכל לתפוס בצורה נכונה את מה שקורה: מלחמות, אסונות, שחיתויות, מה שלא יהיה. אף פעם לא נוכל להצדיק את הבורא או בכלל להבין כיצד הכול מתקדם ונע לקראת התיקון. לא נוכל להסתדר ללא הראייה הנכונה של הדברים, ללא תמונת העולם ה"עגול", שנמצא בתוך האדם ותלוי בתיקון שלו. אין שום דבר מחוץ לי, הכול זה אני. זאת האדמה שלי, רעידת האדמה שלי, יפן שלי, לוב שלי, ישראל שלי, וגם כל כדור הארץ, כל היקום. וכל זה משקף את התכונות שלי, שבינתיים אינן מתוקנות.
מתוך שיעור בנושא "המשבר האקולוגי והדרך לפתרונו", 13.03.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד למנוע את מכות הטבע
כל העולם שייך לי!
במלחציים של הטבע
אתה צודק, מבחינתי כשאני צופה בממדי האסון שקרה ביפן ולאחר מכן את הרצח שאירע באיתמר לפעמים אני שואלת את עצמי מה קורה פה בכלל, למה אלוהים מתיר שהדברים האלה ייקרו, ומה לעשות כדי שזה לא ייקרה