"עולם הפוך ראיתי"

שאלה: אם איננו צריכים לבטל את השנאה, אלו פעולות מעשיות עלינו לבצע כשאנחנו מרגישים דחייה זה מזה?

תשובתי: אם נשפוט לפי מקובלים קדמונים אני רואה רק שתי פעולות. ראשית, החברים לא צריכים להפסיק לדבר ביניהם ולהישאר לפחות ברמה של קשר מילולי, עליהם להשתדל להבין ולתמוך זה בזה בידיעה שכל הַהַכְווָנוֹת נובעות מהבורא. לא לרדת לרמה שבה הם נפלטים מהתנועה הרוחנית בכך שהם סבורים שכל מה שהם רואים זה למעשה נכון ולא הבורא הוא זה שמסדר להם את זה לצורך התיקון.

לאחר מכן עליהם לעבוד במשותף על עצמם, כל אחד משתדל לעזור לחבר לא חשוב איך ובמה. כי אינני יכול להוציא את עצמי "בשערות מהביצה" הזאת, אבל את החבר אני יכול, אני אוציא אותו והוא אותי. על העיקרון הזה עובדת כל העשירייה בפנייה לבורא. מה שעשו המקובלים לפני 2000 שנה עלינו לעשות גם היום.

אם נתחיל לעסוק בזה ברצינות נרגיש די מהר כיצד זה משפיע עלינו באופן חיובי ובהדרגה נבין ונרגיש את עבודתו של האור העליון עלינו, אבל לא בהרגשתנו הנוכחית אלא בהבנתנו הנוכחית. יופיעו בנו רגשות והבנות נוספות, אינטגרליות וגלובליות. ישכנו בתוכנו רגשות מהבורא, מהעשירייה ונתחיל להביט בעיניים אחרות על העולם, כמו שנאמר "עולם הפוך ראיתי", עולם שעובד לפי כללים וחוקים אחרים שבהם ניגודים תומכים זה בזה, עולם שבו שנאה יוצרת אהבה שנתמכת ומחזיקה דווקא הודות לשנאה.

בעל הסולם כותב במאמריו שדווקא הודות לכך שכולנו שונים, אנחנו יכולים להשיג מדרגות גבוהות של התפתחות, ועם זאת, אסור בשום אופן להרוג ולבטל דבר, להיפך ככל שבחברה יש יותר דעות מנוגדות כך היא יכולה להשיג מדרגות התפתחות גבוהות יותר.

מתוך שיעור הקבלה היומי, 06.02.2019