עולם, הארוּג מגלים של אור

מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 3

שאלה: בחושים שלנו העולם מצטייר לנו כזה, כפי הוא עכשיו. אבל במידת ההשגה הוא יתמוסס בהדרגה. איך זה קורה?

תשובתי: פשוט מאוד. נכון להיום, בנושא זה יש המון מאמרים מדעיים.

אנחנו מרגישים הכול בתוכנו. האור העליון בונה בנו את ההרגשות האלה. הגלים הפיזיים או הרוחניים (לא משנה כיצד לכנות אותם, מפני שהם כולם של אותו הטבע), מבצעים בנו פעולות מסוימות ואותן אנחנו מרגישים. כלומר, כל מה שאנחנו מרגישים תלוי בכלים שלנו, בחושים שלנו.

אם החושים שלנו נמצאים בדרגה המינימלית ביותר, אז אנחנו מרגישים בהם כל מיני, נפחים, חפצים, אירועים, שלהם אנחנו קוראים "העולם שלנו".

אבל אם החושים מתרחבים, אנחנו מתחילים להרגיש במקום הנפחים האלה נפחים נוספים שבולעים את הנוכחיים. בסופו של דבר, הכול מתמוסס, הכול נעלם בתוך גלים.

בעל הסולם נותן דוגמה פשוטה מאוד. אם מקררים את המים, אז הם נהפכים לקרח, כלומר ממצב נוזלי עוברים למצב מוצק. אם מחממים את המים אז הם מתאדים, הופכים לאדים, לערפל. אבל זה אותו המצב שפעם היה במצב נוזלי או מוצק, ועכשיו הפך למצב של גז. כלומר הכול משתנה ביחס אלינו.

אם היו לנו חושים אחרים, אז אנחנו למשל, היינו מרגישים את האוויר כבטון, כאיזה מכשול שלא ניתן להתגבר עליו. יוצא, שהחושים שלנו מציירים לנו כזה עולם.

תקרא מה שכותבים המדענים על תפיסת המציאות. לאחר איינשטיין והיוּ אֵבֵרְט היו עוד כמה פיזיקאים גדולים שכתבו שהכול מושג ביחס לאדם המתבונן, וזה מוכח באופן ניסיוני.

לכן, אם התחושות שלנו משתנות, אז גם החומר הופך להיות אחר. זה בסך הכול גל של אור. ואילו אנחנו צריכים לעסוק בהשתוקקות לבורא, לכוח הזה, כי ההתגלות שלו היא שתעשה בנו את כל השינויים.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס אירופה, 22.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לראות את העולם כמו שהוא
תפיסת המציאות: חלום או מציאות
אל תמדוד לפי עצמך