דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עדיף ללמוד על טעויות היסטוריות, מאשר על הטעויות של עצמך

עדיף ללמוד על טעויות היסטוריות, מאשר על הטעויות של עצמך

שאלה: אנחנו לא יכולים להסביר לאדם הפשוט את הקשר בין הסיבה לתוצאה, בין איחוד לפתרון הבעיות. האם יוצא, שנשאר לו רק להאמין למילים שלנו?

תשובתי: זאת הסיבה שאנחנו צריכים לראות את מערכת החוקים בכל ההיסטוריה, בכל מה שמתרחש איתנו.

לדוגמה, אנחנו למדנו בצורה טובה את צורת החיים של הגוף האנושי ואנחנו יודעים לאילו חומרים מזינים ולאילו כמויות הוא זקוק.

באותו האופן התמונה הפיזית של העולם גם מורכבת מניסיון של מחקר רב שנים. כל הידיעות שלנו בכל התחומים מתבססות על ניסיון. במשך אלפי שנים האנושות מתבוננת בעולם, כשהיא משיגה יותר ויותר טוב את הקשר ההדדי בין התופעות השונות בטבע ומסיקה מכך על החוקים.

כל חוק הוא נוסחה של שיתוף פעולה בין שני הפכים. וביסודם של החוקים הללו מונחת נוסחה ראשונית פשוטה: אור=מסך+רצון. ניתן להכניס אותה בכל פעולה בעלת כל אופי בכל דרגה.

ובכן, עלינו להביט על ההיסטוריה של האנושות, להשתמש בנתונים הסטטיסטיים, לברר את הדרך שעברנו ולהפיק ממנה מסקנות, למצוא נוסחאות לעקרונות מסוימים.

לא ניתן לברוח מכך. אין לנו לאן לברוח מתהליכי ההתפתחות הטבעיים, באותו האופן שלילד אין לאן לברוח מהעונשים של ההורים על מעשי הקונדס בבית הספר. הגיע הזמן להכיר בכך ולגשת לעבודה.

אנחנו צריכים ללמוד מהדוגמאות של ההיסטוריה אך רק בדרך מדעית, כשאנחנו מגיעים למסקנות על בסיס הניסיון, בדומה לאופן שבו אנחנו מגלים את כל חוקי הטבע. הנוסחה לא מופיעה בפנינו ישירות, אלא מתגלה מתוך מחקרים רבים, נבנית על עובדות מתצפיות.

כמו כן, זה נוגע גם לחוקי החברה האנושית. הרי גם היא חלק מהטבע.

כאן הבעיה שלנו היא בכך שאנחנו צריכים לחקור את עצמנו ולא את הדרגות הנמוכות יותר.

באופן כללי, חייבים להימצא למעלה מאובייקט המחקר, אולם "לא ניתן לקפוץ מעל הראש", ולכן אנחנו מאוד מבולבלים במדעי החברה. אבל מה שלא יהיה, ישנן תופעות היסטוריות שאותן אנחנו יכולים ללמוד על בסיס הגיוני, כשאנחנו מסיקים מהן מסקנות – חוקי הציוויליזציה האנושית.

ואז אנחנו נראה שבאנושות יש עם אחד מיוחד, כמו שכתוב בתורה, "שלא נמנה בין העמים".

התופעה הזו הייתה ידועה כבר אז, למעלה משלושת אלפים שנה. האם אנחנו נתעלם ממנה? לא נקבלה בתור חוק? אז הייסורים יימשכו.

ולהיפך, אם ניקח את החוק הזה בחשבון נוכל להשתמש בו בצורה נכונה.

הרי כל תופעה שאנחנו מגלים מביאה אותנו, בסופו של דבר, לפתרון.

לדוגמה אנחנו גילינו שהקרינה הרדיואקטיבית פועלת בצורה הרסנית על הגוף – ועכשיו אנחנו מגנים על עצמנו מפניה. כך גם עם ישראל, הגורל שלו נתון לחוק מסוים.

הוא גם הפך להיות לעם רק כשצאצאיהם של קבוצת אברהם התאחדו בערבות הדדית ובכך הפעילו בתוכם כוח רוחני.

ולכן עם ישראל שונה מהעמים האחרים, האיחוד שלו, במהותו, הוא רוחני. כשהאיחוד נפסק, העם מתפרק, וכשהאיחוד קם מחדש גם העם קם לתחייה.

ולאחרים, להיפך, אופייני האיחוד הטבעי: אנשים שהיו חיים באזור אחד בגורל משותף, עם הזמן התפתחו והפכו לעמים.

ובכן, אם האיחוד הרגיל היה נוצר בצורה טבעית והדרגתית במהלך ההיסטוריה, לעם היהודי יש אופי לא טבעי וייחודי, אם אתם מסכימים תהיו לעם ואם לא – תראו בעצמכם את התוצאות. זה הוא התנאי, אך אף אחד לא הודיע אותו מהשמיים ברמקול, אלא מדובר על חוק טבע שבני ישראל גילו בתוך עצמם.

שאלה: זאת אומרת, לא צריך להאמין לאף אחד? האם במקום זה צריך ללמוד את ההיסטוריה ולראות כיצד חוסר הקשר ההדדי בין בני האדם עורר רע בעולם?

תשובתי: זה ברור לכל אחד. והצרות שצפויות לאנושות מראות בצורה עוד יותר ברורה לעין את משמעות האיחוד.

אולם, כשהאנשים יתייאשו מלמצוא פתרון הם יתחילו להאשים את העם היהודי.

למעשה זה נכון, הפתרון באמת אפשרי רק על ידו.

בזמנו קבוצת אברהם שיצאה מבבל רכשה את הפתרון שנשאר ב"רשימות". ועכשיו צאצאי אותם סוללי הדרך חייבים לממש אותו.

ברגע שהם ייגשו לעניין, כל העמים יתחילו לעזור להם, לדרבן אותם: "בואו, יותר מהר!", היום הם מאשימים את היהודים בכל הצרות, ואז הם יראו בהם את המקור לכל הטוב.

הבעיה היא לשכנע את העם היהודי בנחיצות לקיים את ייעודם, עד שמכל הצדדים ייגשו אליו "אלה שרוצים ברעתו" (האויבים) עם מקלות, סכינים, טילים וכו'.

שאלה: בעיקרון, מתוך ההיסטוריה כל זה די ברור. אז מדוע ה"יהודים החכמים" עדיין לא ערכו ניסוי כזה?

תשובתי: כיוון שזה מחייב אותם למעשה. היום הם קיימים בתוך רצון אגואיסטי והם מתנגדים למה שמוטל עליהם.

כתוצאה מכך, הם לא רוצים להסיק מסקנות. חלק אחד מהעם מניח, שכשהוא שומר את המסורת הוא מקבל "עולם הבא" וזה מספיק לו. והחלק השני, בכלל רוצה שיעזבו אותו במנוחה: "בינתיים האיום עוד חלש ויש עדיין ממה להנות בחיים".

המבצע הצבאי לא הספיק להסתיים והחיים הקודמים כבר נכנסו לשגרה, ותשומת הלב של כולם עברה לבחירות הקרבות שכל המדינה עסוקה בהן…

עכשיו מחכה בתור גל של התייקרויות, אך הוא לא ינענע את העם הזה.

הלב שלו נפתח רק לרגעים קצרים – רגעים כמו המבצע "עמוד ענן".

וצריך ללמוד לתפוס את הרגעים האלו. משה גם שאל את הבורא, מה להגיד לעם שאוהב את החיים במצרים.

מה הוא היה יכול להציע לאנשים מלבד ההליכה ל"מדבר"?

הרי החיים הרוחניים היו נראים להם בהשוואה לחיים הגשמיים בדיוק כמו מדבר.

דאגה לאחרים? עבור האגו זה חולות שלא מניבים פירות בהשוואה לארץ המצרית הפורייה. לתור ארבעים שנה בעבודה על היחס שלך לסובבים, כדי לתקן אותו?!

כך או אחרת, לפני עם ישראל עומדות בעיות שייגעו בו באמת ויוציאו אותו מה"תרדמה". לצערי היום אני לא רואה פתרון מהיר…

מתוך שיעור לפי המאמר "הגלות והגאולה", 29.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
שהעונש לא יהיה לשווא
או שאני אעסוק בבעיות, או שהבעיות תעסוקנה בי
עָם שאין לו מנוח

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3K9iu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest