קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אני לא יכול לקחת דוגמה מהקבוצה, מפני שאני לא רואה סביבי אף אחד שראוי לזה. האדם היחיד שאני יכול לקחת ממנו דוגמה, הוא המורה. האם נכון לעשות כך או לא?
תשובתי: זה לא נכון. אתה צריך להשתדל לראות את החברים בעין יפה, אבל אתה מסתכל עליהם בצורה לא נכונה, לדעתך הם מטומטמים ועצלנים.
אתה מתאר אותם כך, אחרת האגו והגאווה שלך לא יתנו לך לחיות. אתה תתאכזב כל הזמן מפני שהחברים שלך יותר גדולים ממך ויש כאלה שכבר עברו את ה"מחסום" ואתה לא השגת שום דבר. אילו אתה היית רואה את האמת, אתה לא היית יכול לסבול אותה. לכן, לא מראים לך אותה ומאפשרים לך לזלזל בכל היתר. אין לך שום אפשרות לראות אותם בצורה האמיתית ולקבל מהם השראה. אתה לא יכול לעבוד כלפי המורה כפי שאתה עובד כלפי החברים. עבודתך כלפי החבר היא לעשות אותו גדול בעיניך.
שאלה: אבל אתה אמרת שאם התלמיד לא יידבק ברבו, הוא לא ילמד כלום.
תשובתי: אבל מה בדיוק צריך ללמוד? לומדים מהרב כיצד להידבק לחברים כדי לגלות ביניהם את הבורא. רב הוא מדריך דרך שמצביע על הכיוון לאן ללכת. הוא לא קורא לך לבוא אליו, אלא הוא אומר ללכת בכיוון מסוים! זה התפקיד שלו.
בימינו אנחנו הגענו למצב חדש ומיוחד, שלא סובל מנהיג רוחני שהיה בשבילם קודש הקודשים כפי שהיה נהוג בעם לאורך הדורות. כי היום העם כולו צריך לגלות את הבורא.
האנשים צריכים להיות מכוונים לבורא ולא לסגוד למנהיגם. זה היה פעם, אבל עכשיו הגיעו זמנים שונים לגמרי. קודם לא הייתה דרך אחרת, העם היה זקוק למנהיג כלשהו שידאג להם כדי שהאדם ידע שמישהו גדול מתפלל עבורו ויסדר את חייו.
אבל היום זמנים שונים לגמרי, כי היום כולם חייבים להכיר את האמת לפחות במקצת. מישהו ברמה של כיתה א' ומישהו ברמה של כיתה ד', מישהו כבר ברמה של אוניברסיטה ומישהו ברמה של פרופסור. לא משנה באיזו רמה, כל אחד צריך להשיג את האמת במידת מה.
אנחנו כבר יצאנו מהזמנים ההם, והעבר לא יחזור. לא יהיו יותר מנהיגים אחרים לתיקון הרוחני של העולם. כי כולם צריכים לגלות ולהכיר את הבורא. לכן, אין מקום לחסידות. כי "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם".
מגיעים לדבקות עם הרב על יד הסכמה ומסירות פנימית ולא על ידי מעשי פולחן. בזמננו אין לזה מקום. או שאתה עושה סגולות, מחלק ברכות, קמעות, או שאתה עוזר לאנשים להבין מהי עבודת ה' בשבילם. העולם זקוק לתיקונים, ולשם כך כולם חייבים לפעול לפי אותה השיטה, אחת לכולם.
עברו הזמנים של הסממנים החיצוניים, כי הכול מרוכז רק בפנימיות. כמובן שלאדם הפשוט יותר קשה להישאר על המסלול אם הוא לא מושפע מאדם "קדוש" כולל כל הסממנים החיצוניים שלו. האדם צריך שמישהו ידאג לו כמו אבא גדול וחשוב. אבל זה מסיט אותו מדרכו. לכן, לא יהיו יותר סממנים חיצוניים, כי בעזרתם אפשר למשוך רק את מי שאינם מסוגלים לעבוד על התיקון שלהם.
מתוך מאמרו של הרב"ש, 02.04.2014
ידיעות קודמות בנושא:
האם המורה יכול להיות אמת מידה לתלמיד?
בסיס יציב של הקבוצה
לא תעשה לך פסל
