דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עבודה עם רצונות פנימיים

עבודה עם רצונות פנימיים

"את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו: וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שקץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם: ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "שמיני", פרק י"א, פסוקים ט' – י"א).

סנפיר, (מהמילה "שנא אור") מסמל "מסך" שדוחה את האור, בכך שלא רוצה לקבל אותו למען עצמו. וקשקשת, זה "מסך" שנמצא מעל לרצון, מסביב לגוף. לא רק שהוא דוחה את האור, אלא הוא גם הופך אותו מקבלה להשפעה.

סוג כזה של רצונות לפי הדרגה שלהם, הם פחותים בעוצמתם מאשר רצונות בהמיים, ולכן אפשר להשתמש בהם. בהקשר הזה הם לא זקוקים להשלמות שמסבירות באיזה אופן צריך לשחוט אותם, להקיז מהם את הדם, לאכול. את הדג אפשר לאכול גם עם חלב. הוא אינו נחשב לבשר. לכן נאמר "לא דג ולא בשר". כי זהו מצב אחר של הרצון שבאדם, הרבה יותר נמוך מבחינה ד' (בשר).

ואילו רצון שנקרא "בהמה", זוהי מערכת מאוד מורכבת וצריך לדעת באיזה אופן לשחוט אותה, איך להכין ולהכשיר כדי לאכול אותה, כלומר להעלות עד לדרגת "אדם".

כל הרצונות, דומם, צומח וחי, צריכים להיות מועלים לדרגה הזאת.

עם דרגת הדומם הכול מאוד פשוט: אתה לוקח וקובע מה ראוי להיות מזון, נניח, מלח ומים וכולי. כי את המים ניתן לנסות גם על כלב: אם הכלב שותה אותם, אז גם האדם יכול לשתות.

במקרה של מזון מן הצומח צריך לדעת מהו הצמח הזה והאם עצי פרי או שיחים עברו שלוש שנים של מתן פירות, שלאחריהם אפשר לקטוף אותם למאכל.

אם זה דג, אז צריכים להיות סנפירים וקשקשים. את הדג אפילו לא צריך לשחוט: תפסת אותו, זרקת לחוף, הוא נחנק ונחשב למת. לא חייבים להכות אותו בראש, לירות בו או לחתוך. לא חשוב כיצד הוא מת.

ואילו עם הבהמה הכול הרבה יותר רציני ומורכב, מפני שזו קפיצה ענקית מהדג ואפילו מהעוף לדרגת חי. צריך לקבוע באופן מדויק האם הרצון שלך מהדרגה הזאת מסוגל להיות מתוקן לעל מנת להשפיע.

את הבהמות שוחטים בצורה מיוחדת, על ידי חיתוך של עורק הצוואר. חוץ מאשר איילים. את האייל אפשר להרוג עם חץ, והוא נחשב לכשר. זו כזאת תכונה.

ואת כל יתר בהמות הבית קושרים, חותכים את עורק הצוואר, כדי שהדם יתנקז במהירות וללא כאבים. אחר כך פושטים את העור, מסלקים את גיד הנשא, שאותו אסור לאכול, מפרידים את החלקים העליונים של הפגר, חותכים את הבשר לחלקים וממליחים לזמן מסוים בזווית מסוימת כדי לסלק לגמרי את הדם, ורק אחר כך מבשלים.

מה גם, שצריך לדעת באופן מדויק כמה זמן לבשל את הבשר כדי שיהיה מבושל לגמרי, זהו תנאי הכרחי. כזה הוא התהליך של הכנת המזון מהבהמות, שמסמלות רצונות אגואיסטיים חזקים מאוד שבנו שזקוקים לכאלה תיקונים עוקבים.

החוקים האלה הם מאוד מורכבים ומאוד מפורטים. אם ניקח את התלמוד הבבלי, אז מסכות שלמות מוקדשת בו להכנת המזון. אבל הן כולן מסבירות כיצד לעבוד עם הרצונות הפנימיים שלנו, ולא איך להכין אוכל כשר במסעדה או בבית. מה שאנחנו עושים בחיי היומיום, זו היא מסורת.

כל החוקים האלה רשומים אך ורק להשגת דרגת ה"אדם" על ידינו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 22.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
רצונות טמאים
כְּשירות לשימוש רוחני
הקרבת קורבן, זו התקרבות לבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/syS96

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest