עבודה עם דרגת הדומם

עבודה רוחנית היא מימוש הטבע האגואיסטי של האדם כדי להשיג את המטרה העליונה: איחוד עם הזולת ודרכו איחוד עם הבורא.

לזה שייכת כל דרגה של הרצונות שלו, כולל דרגת הדומם. לכן, אם אני משתוקק להשיג את מטרת הבריאה, לגלות את התנועה שלי לעבר הבורא, אז בראש ובראשונה, אני צריך לכוון את עצמי בכל הרצונות שלי לדרגה ההתחלתית, לדרגת האפס.

אני צריך להציג את עצמי כאפס אפסים וכל הזמן לשמור ולהחזיק בדרגה הזאת. זה אומר, שאני עושה על עצמי "צמצום" ומציג את הרף ההתחלתי שלי.

ואז הבורא מתחיל לעבוד עליי. הוא כל הזמן משנה בתוכי כל מיני פרמטרים, תנאים, יחסים. ואני חייב להחזיק מעמד ולשמור על הרף הזה.

לאחר שהחזקתי מעמד זמן מסוים בתנאים הללו, אני כבר יכול להתחיל בעצמי לשנות את עצמי ולעבור לדרגת צומח, מבלי להמתין שהוא יזרוק ויטלטל אותי מצד לצד, ואני, יחד עם זה, צריך להחזיק במטרה הנכונה. עכשיו אני בעצמי אשנה כל מיני תנאים בתוכי כדי להתקדם קדימה.

במילים אחרות, אני אנוע לא לפי מהירות, אלא לפי נגזרת, בתאוצה, בזה שכל פעם אני מעביר את עצמי למערכת מסדר גבוה יותר, שמוכפל פי עשרה.

דרגת דומם, זו דרגה, שבה אני שומר את עצמי מכוון לחלוטין למטרת הבריאה, ולא משנה אילו פרמטרים חיצוניים ישפיעו עליי. מזה מתחיל הכול, כמו שאומרים: הכול צומח מהאדמה.

האדם צומח מהאדמה. נניח, שאני לא רוצה יותר להיות אגואיסט ביחסים ההדדיים שלי עם הסביבה, וזוהי דרגת דומם, מפני שאני מחזיק מעמד בקביעות של האיכות איתם. מה שהם לא יעשו איתי, אני מחזיק בקו שלי.

למשל, אני והחבר שלי כל הזמן שומרים יחד על יחסים טובים ובלתי משתנים, על אף הסערות, הטרגדיות המשפחתיות או התנאים הכלל אנושיים של שינויים בחברה שמתרחשים בינינו. מה גם, שהשינויים הללו יכולים להיות בכל מיני דרגות: דומם, צומח, חי או מדבר.

אנחנו צריכים להחזיק בזה על אף ההשפעות של כל מיני גורמים חיצוניים שמרחיקים אותנו זה מזה: השמצות, עלילות, וכולי. על כל הבעיות שלנו מכסה אהבה.

זוהי דרגת דומם, שבה מתגלות הפרעות של דרגות דומם, צומח, חי ומדבר. אבל למרות כל סוגי ההפרעות, אנחנו בכל זאת נשארים בינינו בקשר קבוע, והודות להן אנחנו מתעלים ומסיימים את העבודה שלנו בעולם העשייה.

זה לא פשוט. האדם מקבל על עצמו מכל הצדדים השפעות עצומות, אבל צריך כל הזמן לעבוד על עליית גדלות המטרה, אחרת הוא לא יצליח להיאחז בה. כל המצבים שיתחילו להגיע אליו, יזרקו אותו מצד לצד.

הערה: כלומר, אני מציג את עצמי כאפס אפסים ואומר לבורא: "אתה לא תחייב אותי לקבל יותר מהדרגה הזאת: אני יכול לקחת רק 20%".

תשובתי: לא, אני לא יכול לקחת כלום. האדמה לא מקבלת שום דבר חוץ מאותם המקרים שבהם צריך לצמוח משהו מתוכה. זו כבר הדרגה הבאה, דרגת צומח, השייכת לאדמה.

וכאן לפניי נוצרת דילמה: האם אני מתקן את האדמה, כדי שהיא תייצר דרגת צומח, או שאני רוצה לעבוד בדרגת צומח ולשם כך אני מנצל את האדמה?

או שאני נמצא בעולם העשייה ומשתמש בעולם היצירה לצורך עולם העשייה, או שאני נמצא בעולם היצירה ומשתמש בעולם העשייה, כדי לעלות מתוכו גבוה יותר. בעל הסולם מדבר על כך ב"הקדמה לספר הזוהר".

בזה מסתכמת העבודה עם האדמה, עם דרגת הדומם.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 16.7.2014