דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עבודה בעולמו של הבורא – תיאטרון של שחקן אחד

עבודה בעולמו של הבורא – תיאטרון של שחקן אחד

שאלה: אם הבורא ברא הכול, אז במה מסתכמת העבודה שלנו?

תשובתי: נכון, אם הכול בא מהבורא והוא עושה הכול, אם הוא סידר את "התיאטרון הקטן" הזה, זה אומר שאנחנו לא קיימים כאנשים עצמאיים, אלא זה רק נראה לנו? אני מרגיש את עצמי קיים בהתאם למידת הניתוק מהבורא וההסתרה שלו. או להיפך, במידת ההסתרה שלו אני נעלם, הופך ל"שקוף", מרגיש איך הכול עובר דרכי, ואני עצמי בכלל לא קיים.

באופן כזה, אני קיים רק מפני שהבורא נסתר. אז איך הוא יכול להתגלות? כי אז הבריאה פשוט תיעלם, לא יהיה שום דבר ממשי שקיים, חוץ ממנו. ובכל זאת, בהתאם לתוכנית הבריאה, אני יכול לרכוש עצמאות ולגלות את הבורא, בתנאי שעוד לפני הגילוי הזה הייתי פועל כמוהו. במילים אחרות, אני קונה תכונה מסוימת של הבורא, הודות לה הוא יכול להתגלות, מבלי למחוק אותי מתמונת העולם. ואז אני והוא הופכים להיות כאחד.

אני עצמאי, אנחנו מאוחדים

עכשיו אני צריך לומר "תודה רבה" שישנה ההסתרה. כי רק באמצעותה אני יכול לקנות תכונות, מחשבות, רצונות, פעולות של הבורא. בתוך ההסתרה אני רוצה שהם יתגלו בי, יוולדו בי.

ובמידה הזאת הבורא יכול להתגלות, שזה ייקרא לפי חוק השתוות הצורה.ב מקרה כזה, אני לא "מוחק" אותו מהתמונה, ואילו הוא בכך שמתגלה, לא "מוחק" אותי. אני קיים באופן עצמאי, ובאותו הזמן אני והוא מקושרים הדדית, דומים, דבוקים. אפילו באיזו תכונה אחת, אבל כבר דבוקים יחד. את הפעולה הזאת יש לבצע עם כל אחד מהרצונות שלנו, בכך להידמות בזה לבורא בכל המבחר הפנימי הגדול של האדם, במוח ובלב, במחשבות וברצונות. זה מה שעוד לפנינו.

מאחורי החבר, הבורא

אנחנו מגיעים לזה באמצעות חכמת הקבלה, כשממשים את הלימוד, את הבסיס התיאורטי, בתוך קבוצה, בעשירייה. אנחנו מתאספים ומשתדלים להיות יחד, אנחנו משלימים זה את זה, מסכימים זה עם זה. ואם נאמר אחרת, אני צריך לבנות עם החבר יחסים הדדים זהים, כמו עם הבורא. באמצעות התרגיל הזה אנחנו מפתחים בתוכנו גישה נכונה, והמאמצים שלנו בעבודה עם החברים מושכים את המאור המחזיר למוטב. אני משתדל להתנהג עם החברים, כמו עם הבורא, כאילו שהוא עומד מאחורי כל אחד מהם, כאילו שזה רק נדמה לי שזה החבר, אבל למעשה אין עוד מלבדו, שכל הזמן דרך החברים אני מדגים ומראה צורות התנהגות שונות. ואילו אני מסיר את הכיסויים הללו ואומר שהכול לטובה. אני צריך להתגבר עליהם, להתעלות מעליהם, אני צריך להתייחס לבורא כאל אוהב ואהוב. אם אני נותן את היגיעה הזאת ומשתדל, אז אני מעורר את המאור המחזיר למוטב. והוא מתקן אותי, מתקן את התכונות שלי, כדי שהן באמת תהינה כאלה ושבהן אני אהיה דומה לבורא.

התיאוריה חסרת אונים

על זה אנחנו צריכים לחשוב, ואחר כך להשתדל לבצע. העיקר זה דווקא במימוש ובביצוע. תאמינו לי, לקרוא ולדבר על זה אפשר שנים מבלי שמבינים משהו, בגלל חוסר הביצוע. חכמת הקבלה, זו חכמה מעשית. ולכן נאמר: "נעשה ונשמע". נעשה את זה בפועל ואז "נשמע", במילים אחרות, נרכוש את תכונת הבינה ונרגיש על מה מדובר.

מתוך הכנה לכנס בניו ג'רזי. שיעור על מאמרו של בעל הסולם, "שמעתי", מאמר "קראוהו בהיותו קרוב".

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/adMyc

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest