עבדי העבודה

אנחנו רואים שבמאה ה-20 העולם השתנה מאוד, והאנשים שחיו לפני כן בצורה הרבה יותר חופשית, נשאבו לתוך מערבולת העבודה והפכו לעבדים. מדובר אפילו על מעמד הפועלים ועל עובדי ההיי-טק, הפוליטיקאים, הכלכלנים, הסוציולוגים, מדעני-המדינה – אנשי כל המקצועות. כל עובד מכור לחלוטין לעבודתו. הפכנו לעבדים.

כל חיינו מכוונים לעבודה, והאדם המודרני מקדיש זמן מועט כדי לאכול, לשתות, לנוח מול הטלוויזיה, ואת חלק הארי של זמנו הוא שורף בעבודה. לוקח לנו שעה-שעתיים להגיע לעבודה ולחזור ממנה. ואת כל היום שלנו אנחנו מבלים בעבודה.

החברות מארגנות גני ילדים משלהם, נופש משותף לעובדיהן, ועושות את הכול על מנת לקשור אותם עוד יותר למקום העבודה. כך האדם נעשה עבד של החברה שלו, ואפילו אינו מבין שקיים עוד משהו מלבד העבודה שלו. העבודה נעשית עבורו הדבר העיקרי בחיים וממלאת אותו לחלוטין.

כשאנחנו פוגשים מכר שלנו, הדבר הראשון שאנחנו שואלים אותו הוא: "נו, איפה אתה עובד? במה אתה עוסק? כמה אתה מרוויח?". בעצם, אנחנו מתייחסים אליו לא כמו לבן אדם אלא כמו לבעל מקצוע. אנחנו כביכול לא רואים לפנינו אדם, ולא שואלים אותו מה מעניין אותו, מה הוא ראה והרגיש, היכן הוא היה בחופשה. כאילו שמקום העבודה חשוב לנו יותר מהאדם, והעיקר זה היכן הוא עובד ומה הוא עושה.

והאדם בעצמו דואג יותר מהכול לכך שלא יפטרו אותו, והאם הוא יצליח למצוא עבודה אחרת. החברות שולחות את העובדים לקורסים מקצועיים – הכול מסתובב סביב העבודה. האדם מבזבז על כך מינימום 10 שעות – אך זהו סגנון חיים לגמרי לא בריא.

אנחנו הורסים בכך את היסוד שלנו – את כדור הארץ שעליו אנחנו חיים: את כל משאבי הטבע, את האקולוגיה. אנחנו כמו ילדים שובבים, שאמא נאלצת להפסיק אותם. היא מגיעה ומפסיקה את המשחק הזה, אומרת שהגיע הזמן לעשות משהו – ואנחנו לא מסוגלים לעצור.

מתוך ישיבת תוכן בנושא העולם החדש, 01.12.2011