עבדים של החברה

"ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה, – ולא רצוני החפשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בנגוד לרצוני, כי יותר נח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותי, ואסור בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה." (בעל הסולם, "מאמר החירות")

מבלי שנבין זאת אנחנו מתנהגים כפי שהחברה מצפה מאיתנו. אנחנו מתלבשים, אוכלים, מתנהגים כפי שמוכתב על ידי החברה אפילו כשאנחנו לגמרי לבד. אנו  עבדים של החברה. אם כך על איזה חופש מדובר כאשר לקראת גיל עשרים, לאחר שכבר צברנו מהסביבה את סגנונות ההתנהגות וההשקפות שלה, אנחנו הופכים לעבדים מוחלטים שלה ומתנהגים כפי שהחברה חינכה אותנו, זו הציפייה מאיתנו.

"אם כן אמרו נא לי, היכן חרות הרצון שלי? ומצד שני אם נניח שאין חרות לרצון וכל אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. "

בפועל  כל אחד מאיתנו הוא "מכונה" שמנוהלת מבחוץ ומבפנים, ואנו רק מבצעים את אותות הניהול ולא יותר.

מתוך שיעור בשפה הרוסית 17.11.2019

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/luALg

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest