דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ספל קפה או איך ליהנות את הבורא?

ספל קפה או איך ליהנות את הבורא?

שאלה: האם אני יכול לקבוע באופן עצמאי באיזו מדרגה מ–125 המדרגות הרוחניות אני נמצא עכשיו?

תשובתי: זה אפשרי. אבל השאלה היא איך תמדוד את המצב שלך, מה אתה יודע על עצמך? קודם כל האדם צריך לרכוש כלים, מכשירי מדידה, לפרמטרים אלו. כי יחידת מידה של מצב רוחני, זה גרם אחד של השפעה, גרם אחד של כוח שאיתו האדם משפיע. בעולם הזה אין ברשותנו כלים ומכשירים כאלה, מפני שאין לנו כאלה יחידות מדידה.

נניח שניגשים אליי ומבקשים להכין לי קפה במכונת הקפה שלי, תחילה יש לי ספק מפני שחבל לי לבזבז חשמל, קפה ומים, אחר כך עוד סוכר או דבש וחלב, אבל בסופו של דבר, כדי לא להיתפס כקמצן ובכדי שלא יגנו אותי ולא ישנאו אותי, וכדי לא לקבל יחס זהה בעתיד, אני מסכים. אבל אפילו אם אני מתאמץ לעורר בתוכי מחשבות טהורות לחלוטין על אנשים, ואני רוצה לתת להם תענוג ללא שום חישובים, איך אני יכול למדוד עד כמה אני משפיע? על ידי כמות הקפה, הסוכר, החלב, המים, החשמל, הבלאי של מכונת קפה שלי? איך?

יוצא, שאין לנו כלים ומכשירי מדידה לכוח ההשפעה, לכן אנחנו לא יכולים להבין היכן אנחנו נמצאים. אבל אם אדם עולה בסולם הרוחני, הוא יכול למדוד באופן מדויק היכן הוא נמצא ביחס לאגו שלו, ביחס לכל התנאים, אין שם שום סטיות לשום כיוון. כל הספירות, העיקריות, המשניות, המשניות יותר וכולי, מתחברות יחד ונותנות לאדם דין וחשבון, היכן הוא נמצא.

יחד עם זאת, האדם צריך כל הזמן לבקר את עצמו, ולראות באיזה אופן הוא יכול לנצל את עצמו ולמען מה. כי בעולם הרוחני האדם הוא כבר לא בובה שמנוהלת מלמעלה, אלא הוא עושה הכול בהכרה, כל המערכת נמצאת תחתיו, הוא נכלל בה ויכול לאט לאט לנהל אותה. במקום לבצע כל מיני פעולות אוטומטיות ללא הכרה, הוא חייב לנהל את אותן פעולות, כלומר לחשב אותן ולקבל החלטה.

שאלה: הדוגמה שלך עם הקפה, מאוד הרשימה אותי. נניח ששתיתי את הקפה, הוא היה טעים מאוד ואני אומר לך את זה, איך תגיב אז?

תשובתי: אז אני מתחיל לקבל תענוג מזה שאתה אומר לי כך, שאתה מכבד אותי. אבל בפעם הבאה יהיה לי הרבה יותר קשה להכין לך קפה, מפני שיבוא חישוב אחר, אני אתחיל לברר האם אני נותן לך קפה כדי שאתה תכבד אותי עוד יותר. ויכול להיות להיפך, אני לא אעשה שום דבר עבורך, כדי לקבל הרגשה שאני פועל נגד הרצונות האגואיסטיים שלי, כי כשאני מברר בשביל מה אני עושה את זה, ומגלה שאני עושה זאת כדי שתתחיל לכבד אותי, אז אני מעדיף לא לעשות, ואז אתה לא תקבל תענוג. כלומר, אני צריך בניגוד לחישובים האגואיסטיים שלי בכל זאת להכין לך קפה, אבל בדרגה הבאה, מבלי לקחת בחשבון את היחס שלך כלפיי. זה כבר עניין אחר לחלוטין.

שאלה: ואיפה הבורא בכל התמונה הזאת של החישובים? יש קפה, יש אותך ויש אותי. איפה הבורא?

תשובתי: הבורא לא נמצא בתמונה הזאת אם אני בעצמי לא מכניס אותו לתוכה, כשאני מכניס אותו לתמונה מסתכמת משמעות החיים. אם לא הבורא, אני מעולם לא הייתי מכין לך קפה, הרי מדובר בלתת תענוג לאדם ללא תמורה. אם אצפה ממך להשפעה בחזרה, זה אומר שאני לא משפיע.

לשם מה אני רוצה להשיג מצב של השפעה מלאה? כדי ליהנות לבורא. לכן אני מוכן לעשות לך קפה, ואני לא עושה את הקפה למענך, אלא כדי ליהנות לבורא, זו כבר תביעה למדרגה רוחנית. ומה הלאה? נניח שעשיתי את זה למען הבורא, ועכשיו הבורא מתייחס אליי טוב, האם אני צריך לקבל את היחס הטוב הזה ממנו? אם אני מקבל את היחס שלו, אז יש לי איתו יחסים של סחר. איך אני יכול להשיג מצב שאני אשפיע לו, לך, או לכל אדם, ללא שום חישוב? האם אני יכול לעשות את זה?

אם אני אגואיסט אני לא יכול להשפיע ללא תמורה, אני צריך למלא את האגו שלי, כמו שצריך למלא דלק במכונית בשביל שהיא תיסע. כלומר, אני צריך להכניס צינור לאגו שלי ולמלא אותו, ורק אחרי שמילאתי אני יכול להשפיע. כששוב אמלא את האגו שלי, שוב אוכל להשפיע. אבל אם אני משפיע ורק אחר כך מתמלא, אז זו כבר בעיה, אני חייב להיות בטוח בזה שאני אתמלא, אם זה מצליח לי, אז טוב, ואם לא, אז זהו, קו האמון מפסיק להתקיים. אם אני באמת רוצה להשפיע, אז הבורא צריך לשנות את הטבע שלי. אני רואה שמיליארדי בני אדם מתפללים לבורא, עושים כל מה שהוא אומר, כל אחד לפי הבנתו, אבל אין שום תועלת מהמעשים שלהם. איך אנחנו, בני האדם, יכולים להגיע ליחסים עם הבורא, כדי שהוא יוכל לשנות את הטבע שלנו ושלא נהיה תלויים באגו שלנו? הרי הוא יכול איכשהו לעזור לנו להתעלות מעל עצמנו, כי הוא יצר את הנבראים, כלומר רק הוא יכול לשנות את הטבע שלנו.

לכן האדם צריך להתחיל לפעול בכיוון של השפעה, ומאחר שאינו יכול בינתיים להשפיע ללא תמורה, אז הוא מבקש מהבורא שיעזור לו, שהוא יוכל להשפיע לכיוון אחד. ואם באמת יש לאדם דחף לזה, אז הבורא מביא אותו לקבוצה. יכול להיות שגם קודם לכן האדם היה בה, אבל הוא לא ידע כיצד להשתמש בה ומה לעשות איתה. יכול להיות שאותו אדם אפילו ביצע באופן אוטומטי את כל מה שנאמר על ידי המקובלים, אבל לא הייתה בזה שום תועלת. ואילו עכשיו הוא מתחיל להבין שכשהוא עובד עם החברים שלו, כשהוא כביכול משפיע להם ומקבל מהם, והם כולם מכוונים לכך שהבורא יאפשר להם לפעול לכיוון אחד ללא תגובה חוזרת, ללא שום דבר בתמורה, שום טובות לעתיד, שום חישובים, אז הקבוצה הופכת להיות עבורו לאותה מעבדה שבה הוא מתחיל לשנות ולעצב את עצמו כיצור לא גשמי, שיכול להשפיע מבלי לקבל שום דבר בתמורה.

אבל האדם בעצמו לא יכול לעשות שום דבר, הוא רק מקבל אנרגיה מהאור שאותו הבורא נותן לו. כאילו שמוכנס באדם צינור, כמו בתחנת דלק ודרכו הוא מתמלא, ואז הוא יכול להשפיע. המחזוריות הרגילה שבטבע מתרחשת, האדם משפיע לאחרים כדי להשפיע דרך זה לבורא, וכשהבורא רואה שהאדם יכול להשפיע, הוא בתמורה נותן לו לשם כך אנרגיה, אבל זה לא תשלום, אלא רק אפשרות להשפיע. האנרגיה הזאת נקראת האור העליון, שבא וממלא את האדם בכך שמאפשר לו להשפיע. בסופו של דבר, האדם מתחיל לעבוד ללא שום שכר. קיים כאן יחס הדדי פשוט מאוד בין האדם לבין הבורא. האדם מבין שאם הבורא ברא אותו, והבורא יצר את האגו שלו, אז הבורא צריך לאפשר לו לעבוד עם האגו הזה, וזה לא שכר, אלא אפשרות והזדמנות לעבוד.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 10.1.2016

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/fMvTE

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest