קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בשיעור הבוקר הסברת שאין שום פעולה גשמית שמשפיעה על ה"נקודה שבלב" (אם הבנתי נכון). ושרק הכוונה לבורא, להשפעה, עובדת ופועלת על הנקודה שבלב, על הרצון. שאלתי היא: בשיעור הבוקר אנחנו לומדים (בגשמיות) ומחברים כוונה לאיחוד בינינו (הקבוצה) לבורא ואז "המאור המחזיר למוטב" פועל עלינו.
האם כאשר מבצעים מצווה גשמית, מצוות אנשים מלומדה, תפילין טלית וכו'… ומוסיפים לה כוונה לבורא, להשפעה, לאיחוד – האם אז לא פועלים עלינו אורות מקיפים?
תשובה: ודאי שהאור העליון משפיע עלינו בקיום כל הפעולות, אבל זה לא תלוי בפעולות אלא בכוונות שלך! כמו שכתוב "וכי מה אכפת לו להקב"ה למי ששוחט מהצואר או מי ששוחט מן העורף? הרי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות" (בראשית רבה, מ"ד).
אם הכוונות הן לעצמך אז מהלימוד ומהפעולה אתה מקבל את סם המוות, ואם הן לשם אהבה ונתינה לאחרים (ולאחר מכן גם לבורא), אז אתה מקבל את סם החיים.
אז אני מבין שאחרי תיקון הכוונה והכרת הרע
כדי להמשיך ולהתקדם יש צורך במעשים ופעולות של ממש ?!
המצוות הגשמיות הם השלב המתקדם אך ההכרחי הבא, שאליו מגיעים בהבנה הסכמה ורצון לתת ולהשפיע ?!
תודה.
האם יש אפשהו הסבר על כל מצווה ומטרתה הרוחנית פנימית ?
רב לייטמן יקר!
למה אם אני עושה משהו למען הזולת וכונתי על מנת להשפיע
זה שונה מאותו מעשה לנעשה למען זולת שנימנה על קבוצת הלימוד שלי או לומד קבלה? הרי הכוונה היא הקובעת.
אולי לא הבנתי נכון. אשמח אם תאיר את עיני כרגיל.
תודה רבה
רב לייטמן היקר!
מדוע יש הבדל בין מעשה שאני לסתם מישהו או לאדם מקבוצת הלימוד שלי אם בשניהם אני מכוונת על מנת להשפיע (או כך נדמה לי לפחות).
מכל מקום בשני המקרים אני מבקשת על ידי המעשה להידמות לבורא אז איפה ההבדל או שלא הבנתי ?
אנא הער את עיני כתמיד.
תודה רבה
אני שמחה לדעת מדבריך, שלבורא כלל לא אכפת
אם אנו מקיימים מצוות או לא, אלא רק הכוונה האמיתית שלנו!
אז זאת אומרת, שגם מי שכן משלם מעשר,
אין זאת אומרת שייכנס לרוחניות,
הכל תלוי בכוונה !
מי שלא יכול כלכלית לשלם מעשר אך קורע
את התחת בעבודת ההפצה והלימוד – אני בטוחה
שהבורא דואג גם לו 🙂
שלום ליטמן אני ארם בן 8. אני שואל: אם אני רוצה ליתרום לכולם ולא לי. אז למה אני לא קרוב לה'.
איזו שאלה מקסימה בפשטותה ואמיתית?!
ארם יקירי, אני רואה שיש לך בלב כוונה
מאד מאד טובה!
אם תתחיל ללמוד גם קבלה ותכניס בזה
את הכוונה שלך לתרום לכולם,
אני בטוחה שאלוהים ידאג לקדם אותך אליו.
זו הדרך הנכונה.
בהצלחה לך 🙂
משהו לא מובן לי. באחד השיעורים רב התייחס למצוות בגשמיות או בכלל פעולות גשמיות כדברים שלא משפיעים בכלל על רוחניות. רק הכוונות. אם כן, למה אנחנו נותנים חשיבות לשירה וניגונים של עולם העליון? למה לא מספיק לכוון לאותם ניגונים ברוחניות ולא להשתמש עם הפה הגשמית ועם השפתיים הגשמיות?
למה באסיפת חברים אנחנו שמים יד על הכתף של החבר כדי להתחבר? הרי חיבור זה מצב רוחני. יד על הכתף זה פעולה גשמית – למה יש צורך בזה? שנכוון להשפעה וזהו?
מכל זה אנחנו רואים שפעולות בגשמיות כן מעוררות את הרצון של האדם וזה מביא לכוונות הנכונות. אם כן, למה אנחנו לא אומרים אותו דבר לגבי מצוות בגשמיות. הם לא סתם מנהגים. הם הבסיס שעליו אני מרכיב כוונה בדיוק כמו לימוד תורה עם המוח הגשמי ועם הכוונה הנכונה מושך את האור המחזיר למוטב?
יפה מאוד
בוקר טוב דוב
אם אתה מצליח לשלב מנהגים (שמירת שבת, הנחת תפילין וכו') עם לימוד הקבלה – ואתה עושה זאת בכוונה להתחבר לבורא על מנת להשפיע נחת רוח – אח'לה.
אצטט לך חלק ממה שסכמתי בנושא – מתוך דברי הרב בהקדמה לתע"ס מ 10/2/08
היו מקרים רבים בהסטוריה, שמי שהתחיל לעסוק בחכמת הקבלה, נחלש בביצוע מנהגים, כי הרגיש שהם לא מספיק אמיתיים, ולא חש קשר אליהם.
הרצון לא רוצה בפעולה גשמית ולכן אין לו כח לבצע מנהגים.
זו הסיבה שהמקובלים התעסקו בסתר בלימוד הקבלה, והתרחקו קצת מהציבור, כדי לא לקלקל את הציבור (הדתי כמובן) בדוגמא שהם נותנים , כשהם נחלשים בקיום מנהגים.
בל נשכח – מי שלומד קבלה, דורש קודם כל את הלב שלו.
כמו שכותב אבן עזרא בפירושו על התורה: שאמנם המצוות כתובות כאילו למעשה, אך בעצם הן כולן כתובות לתיקון הלב, כי הלב (כל רצונות האדם) דורש את הבורא.
מקווה שנתתי לך חומר למחשבה.
יום טוב !
המקובלים דווקא ידועים בתור מחמירים יותר במצוות מאשר אנשים רגילים ואם מדובר במנהגים בלבד מדוע יש צורך בכל כך הרבה פרטים בהלכות ופוסקי הלכה שונים ורבים על פרטי פרטים??