סיפור עם מוסר השׂכל על חמור כפרי

שאלה: למה כתוב, "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"? למה לא זורעים ברינה? למה אני צריך להיות כל הזמן בדמעה?

תשובתי: הזריעה תמיד נעשית בדמעה, כי אנחנו משקיעים כוחות רבים ומרגישים חיסרון לא מסופק. מה זה זריעה בעבודה הפנימית? אני לוקח מחרשה ומתחיל לחרוש על עצמי בעזרת חמור או שור. ואם אין לי חמור או שור, אז אני קושר את המחרשה לבני ביתי, כדי שהם יסחבו את המחרשה ויעשו תלם באדמה, כלומר ברצון שלי.

על ידי הרצון שלהם לחיות הם עושים בי חריץ, בלב שלי. בחריץ הזה אני צריך לזרוע זרעים. אבל אני רוצה לאכול אותם! אני לא מבין לשם מה להכניס אותם לאדמה, זה לגמרי לא טבעי. אם מישהו היה מסתכל על זה מהצד, אז היה צועק: "רגע, למה אתה זורק את זה לתוך האדמה, בוא נאפה מזה לחמנייה!". אבל ההתנהגות שלי היא מאוד מוזרה: אני מכניס את זה לתוך האדמה, ועוד משקה את זה במים כדי שזה יירקב. אני מחכה עד שיהיה ריקבון, מהגרעינים האלה, שבהם הייתי יכול להאכיל את עצמי. אני דומה לאיזה משוגע.

ואחר כך מופיעים ניצנים, גבעול. אני מחכה הרבה זמן עד שהגבעולים עם הזרעים יבשילו. כל ההתנהגות שלי נראית לגמרי לא הגיונית. אבל "אין חכם כבעל ניסיון" ואני מבין שבצורה כזאת מגיעים ללחם.

שאלה: אבל האם בכל מקרה מובטח לי ש"ברינה יקצורו"? אין איזה שהן טעויות בדרך?

תשובתי: אם אתה טועה, אז לא יהיה מה לקצור והכול יאבד, ואם לא תטעה, אז הם יצמחו. אם אתה יודע איך להשתמש בצורה נכונה בכל חוקי הבריאה, אז אתה מגיע לרינה וקצירה ואוכל את כל הפירות. אבל זה רק בתנאי שאתה לא כזה נאיבי כמו אותו כָּפְרִי שאוכל גרעינים גולמיים ולא מעובדים כמו החמור שלו. בספר "ספרא דצניעותא" מסופר סיפור על כפרי פשוט, שאף פעם לא יצא מהכפר שלו. אבל פעם אחת הוא בא לעיר וראה שמוכרים שם כל מיני לחמים, לחמניות טעימות ועוגיות. הוא התפלא ושאל: מאיפה בא כזה פלא? אז ענו לו, שזה מגרעיני החיטה שאותם הוא גידל ושלח לעיר.

אבל הוא לא ידע את כל זה, מפני שהיה "חמור", בדיוק כמו החמור שלו. כי "עיר" זה נקרא שאנחנו מחוברים יחד, ואז אנחנו מצליחים לאפות כאלה מאכלים, כזה לחם טעים. וכל עוד אתה לבד, אז אתה תחייה בדרגת החמור. כל ההתקדמות אפשרית רק דרך חיבור בין בני האדם, שזו הדרגה הראשונה, הנמוכה ביותר בתיקון הכלי השבור, בתיקון השבירה של הנשמה.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש "אהבת חברים", 16.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בשביל מה לנו שבעה מיליארד רבי שמעונים?
זרעים של השפעה מעל לקרקע של האגואיזם
הזריעה שלי