דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / סיכוי שניתן במתנה מלמעלה

סיכוי שניתן במתנה מלמעלה

המצב הטוב ביותר מכל המצבים, זה כאשר האדם זקוק לקשר עם הבורא. והקשר יכול להיות רק מתוך חיסרון לעזרה של הבורא. ואת העזרה הזאת הוא צריך לרצות לא לעצמו, אחרת זה יהיה חיסרון אגואיסטי. אלא דווקא מעל לרצונות, לתאוות והמשיכות לעשות טוב לעצמו, הוא יכול לבנות את היחס לזולת, לדאוג לזולת, לעזור להם בתיקון, לפעול כלפי הזולת.

באופן כזה, האדם מחליף דאגה לעצמו בדאגה לזולת עד לכזאת מידה, שהוא מתחיל לבקש מהבורא על הזולת שיעזור לו לממש את הדאגה הזאת, לתקן את הזולת ובזה לעשות נחת רוח לבורא.

זוהי בנייה של מערכת שלמה של יחסים בתוך האדם בכיוון הזולת ודרך הזולת, לכיוון הבורא. המערכת הזאת אינה קיימת בצורה טבעית, בדרך טבעית, ואף פעם אינה מתגלה סתם כך בעצמה בתוך האדם. הוא צריך בעצמו לבנות אותה מעל לרצון האגואיסטי שמתגלה לו.

העבודה הזאת נקרא "עבודת ישראל", אדם שמשתוקק "ישר- אל", שמתחיל לעבוד על הבסיס של הרצון הראשון שמתגלה בו, ולאט לאט מסובב את כל החסרונות שלו לכיוון הבורא. זוהי עבודת משה, שפונה לפרעה בדרישה לשחרר את עם ישראל מהעבדות, ועבודת פרעה על עם ישראל ומשה, כדי שהם ירגישו עד כמה הם זקוקים לעזרת הבורא.

האדם צריך לברר, שעיקר העבודה בלב שלו ביחס לבורא ולפרעה מכוונת לכך, כדי להוציא את העם מהעבדות, כלומר לנקות את כל הרצונות, את כל העולם. כל העולם זה חלקי נשמת האדם, והחובה שלו לדאוג לכך, לשחרר את כל העולם הזה משליטת פרעה.

על ידי לימוד, קבוצה, בירורים רבים, הוא צריך להפוך את הרצון האגואיסטי האישי שלו, להשיג את העולם הרוחני, לגלות את הבורא, לרצון נכון להשפעה. אם הוא מקבל כל פעם התעוררות, זה סימן שהבורא רוצה בו והחובה שלו היא לממש את הרצון הזה!

אולם, אם האדם לא מנצל את ההתעוררות שקיבל פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, אז עוזבים אותו לזמן מה, יכול להיות שעד סוף החיים האלה או אפילו לכמה גלגולים. עד שלבסוף הוא שוב מקבל הזדמנות מלמעלה להתעורר.

לכן, צריך מאוד להיזהר לא לפספס אפילו רגע אחד, את הרצון שניתן במתנה מלמעלה. כי אף אחד אינו יודע מתי זה עוד יופיע. הבעיה היא ש- 99% מהאנשים שמקבלים התעוררות מלמעלה, פשוט אינם שמים לב אליה ואינם מממשים אותה. הם מתייחסים לסיכוי המיוחד הזה, שניתן במתנה מלמעלה, כאל משהו יום יומי שבעולם הזה, שלא ייעלם ויכול לחכות למחר, כמה שעות או כמה ימים, לזמן אחר.

הם אינם מסתכלים על עצמם מהצד, כדי להתייחס להתעוררות הזאת בצורה רוחנית ולא גשמית, ולהתחיל לעבוד על הכלי הכללי, על החיבור עם האחרים, על הפצת הידע הזה לתיקון העולם. כלומר לא מתחילים לפעול לגילוי הבורא, שזה הדבר היחיד שחסר לנו בעולם הזה, שזו ההצלה מכל הבעיות שלנו.

מתוך שיעור על איגרת של רב"ש, 14.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הכול התערבב ברצונות של האנושות
הרוחניות היא רק מה שבינינו
חלוקת היגיעה הרוחנית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/0j8Zd

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest