סופה כהזדמנות

שאלה: כומר אחד כבר הצהיר, שסופת "סֵנדִי" נובעת מהחטאים של אובמה ורומני. באסונות גדולים תמיד מאשימים מישהו בחטאים שלו. איך אנחנו צריכים לא ליפול למלכודת הזאת, כאשר אנחנו מסבירים לאנשים על מה שקורה?

תשובתי: בעיקרון, קיימות שתי אפשרויות: "דרך תורה" ו"דרך ייסורים". ואם הנטייה שלנו היא לא לחיובי, אז אנחנו נוטים לשלילי.

באופן כללי, כל הטוב והרע שהאדם מרגיש בעולם הזה, מהווה חלק של ההנהגה וההשגחה הכללית. אי אפשר לומר, שתופעה כלשהי מנותקת מרוחניות ואין לה שום יחס אליה. יש לה.

לכן, תתאר לעצמך שתכונות של "גבורה" שמתגלות היום מלובשות ב"חסדים". הודות לכוח הזה העולם היה יכול להתקדם בצורה מצוינת קדימה. כי כוח ההשפעה היה רוכש עוצמה, כדי להתגלות בתכונות הפנימיות של הכלי שמתגלות היום בצורה סופה. בכל רחבי העולם היו מצטמצמים הפערים החברתיים, היה גדל הערך של החיבור, היה מתפתח החינוך האינטגרלי

אולם, למעשה, במציאות הכול מתרחש להיפך והסופה היא תוצאה מזה. רק שהיא לא נשלחה בתור עונש. אין עונשים, כך פועלים אותם הכוחות עצמם, שאנחנו לא תיקנו בזמן, בהתאם לתוכנית. הם מצטברים, ואם היינו עושים הכול בצורה נכונה, אז הם היו מעלים אותנו למדרגה יותר עליונה. אבל עכשיו המדרגה הזאת, שבה כבר היינו צריכים להימצא, מתגלה לפנינו בצורתה ההפוכה, בצורה של אסונות טבע.

אותו הגורם מתגלה לא בצורה חיובית כפי שזה היה צריך להיות, אלא בצורה שלילית. אבל אנחנו בעצמנו העברנו את ה"מחוגים" האלה מ"דרך תורה" ל"דרך ייסורים". "הטריגר" בידיים שלנו.

לכן, לא מדובר כאן בעונש, אלא בתוצאה טבעית שאנחנו הזמנו במו ידינו. לא צריך לתאר לעצמנו איך הבורא מחליט להעניש אותנו בצורה כזאת או אחרת. חס ושלום, יש לנו עסק עם חוק הטבע: אם לא מממשים את ה"רשימות" שמתגלות, אז הם מצטרפות לחשבון גדול, ל"קנס" שאותו אנחנו מקבלים.

ה"קנס" הזה בא כאזהרה. והשאלה היא, האם אנחנו נקבל את האזהרה בצורה נכונה.

נאמר, שהייסורים ממרקים את גופו של האדם. אז יכול להיות שהכול לטובה? "נתנו לי עונש, נפל עליי אסון והפכתי להיות זך יותר. סבלתי, אבל התנקיתי…".

זהו שקר גמור, שגיאה חסרת תקדים. אני בעצמי הבאתי על עצמי את מה שקיבלתי, מפני שלא מימשתי את ה"רשימות" בצורה נכונה. למעשה, עכשיו מתגלה לי הזדמנות. עד עכשיו, בעוברי דרך שרשרת של "רשימות", אני לא הבנתי כיצד עליי לנהוג נכון. אני שיחקתי, התבלבלתי באגו העצמי ובשינויי מצב הרוח.

ועכשיו, בזה שקיבלתי מכה, אני סוף סוף קיבלתי "מתנה": יש לי הזדמנות ויכולת לעשות שיפוט נכון. במילים אחרות, האסון הגיע כדי לעזור לי, כדי לעורר ולנער אותי: "תתעורר! זה לא יכול להימשך כך בצורה כזאת! כי אתה הרי תזיק לעצמך". האסון במקרה הזה זו תרופה, אף על פי שהיא מרה. כך לפעמים צריך לנהוג בנוקשות עם ילד, כדי למנוע ממנו צרה.

ולכן צריך לקבל את הסופה, מצד אחד כאזהרה, ומצד שני, כמצב שמאפשר לעשות חשבון נכון וללכת קדימה.

אז זה הרי נפלא! צריך כביכול לומר "תודה!".

אנחנו לא מביטים על העבר. "אילו" כאן לא נחשב. עכשיו התגלתה המכה, מכאן והלאה אנחנו צריכים לעשות חשבון, חשבון על איך לתקן את הרצונות המקולקלים, את תכונות הדין.

תשימו לב מתי זה מתרחש – שבוע לפני הבחירות לנשיאות. עכשיו נראה מה יקרה בבחירות: האם "סנדי" תעזור לעשות הערכה מחדש של המתרחש? אם לא, אנחנו נראה סופות יותר גרועות, אסונות כבדים. מהאירועים של השבוע הקרוב תלוי כיצד אמריקה תשרוד את החורף.

מתוך שיעור על המאמר "מתן תורה", 31.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הסופה "סנדי": ארה"ב נגד הטבע
הדמעות לא יעזרו
האם האדם הוא בעל הבית של העולם?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7AMyi

One comment

  1. tאהרונוביץ אור

    נתחבר כולנן בכוונה שהמסר הנכון יובן וגם אם אובמה יבחר נןכל למנוע כאלה אסונות כבדים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest