דף הבית / המשבר ופתרונו / סוף העולם המוכר

סוף העולם המוכר

מתחילה תקופת התפתחות חשובה מאוד, הייתי אפילו אומר, גורלית. העולם נמצא בבלבול ובמבוכה רבה, נהיה יותר ויותר ברור שאנחנו חסרי אונים אל מול מכות הטבע, האנושיות או הסביבתיות. לאדם אין אפשרות להבין מהי סיבתן האמיתית ואיך להתמודד ולעמוד מולן. כי הרי הכוח העליון הוא זה שמניע את כל האירועים, אך איננו יכולים לספר על זה.

ולכן, הכנס בחרקוב צריך להראות לנו את מדרגת האיחוד הדרושה כדי להיפטר מהמשבר. העולם, בכל אופן, צריך להבין איך להתקדם הלאה.

כי אנחנו עומדים על סף של מצבים מאוד קריטיים וקשים, והם יתחילו להתגלות בקצב מהיר מאוד. כל יום יעמוד לפנינו עולם חדש, שהוא הפוך ומנוגד לזה שהיה אתמול ודורש הבנה חדשה, גישה חדשה.

ההרגשה הרגילה תיעלם ואני ארגיש שאני חי בעולם לא מוכר, שמסתובב אליי כל פעם בפנים חדשות ובלתי צפויות. אני מנסה להיאחז, להחזיר אותו למצבו הקודם, אך ללא הועיל, הוא חומק ומסתובב אליי במשהו לא ידוע: ביחסים הדדיים אחרים, בחדשות זרות, שלא ניתן להבינם ולעכלם. משתנה ההתנהגות של בני האדם ותגובתם על המתרחש. מתחילה לשרות בי הרגשת חוסר ידיעה…

מה כבר אפשר לומר על מומחי הכלכלה, הפוליטיקה, ההשכלה וכולי. הם יתקלו בחוסר אונים ובבלבול עוד יותר גדולים בתחומים שלהם.

לכן, אנחנו מהווים את המערכת הבקיאה היחידה בכל האנושות, שנמצאת בחזית שלה ויכולה לתת לכולם את הכיוון הנכון. למעשה, הכיוון הזה הוא לא פחות הגיוני מאשר כל מיני ההשערות שנובעות מהמשבר, מהבלבול וחוסר ההבנה המוחלט של הבעיה. אנחנו כבר מבינים ותופסים את ההיגיון הרוחני שטמון כאן, כבר הרגשנו את השינויים על עצמנו.

איך אפשר להגיש את המסר הזה לעולם? איך להופכו לנחלת הכלל? זו בעיה. אבל ברגע שהידיעה שלנו תופץ ותתפשט בהמונים, אז הרצון שלהם יהפוך להרבה יותר גמיש, רך, ואצלנו תופיע יותר אחריות יותר נחיצות שתועבר מהסובבים. ואז אנחנו נעלה יחד איתם "תפילת רבים".

לכן ההפצה נחוצה לנו. אבל כדי לממש אותה, אנחנו בעצמנו צריכים להתאחד ולהתלכד חזק. כדי לדאוג לבני האדם, אנחנו בעצמנו צריכים להיות חזקים באיכות, ולא בכמות כמוהם. אנחנו צריכים לרכוש את אותה העוצמה האיכותית, כמו העוצמה הכמותית שלהם. ובזה כל הבעיה.

שאלה: איך אפשר להסביר לאנשים את המהות של המצבים המשתנים הכאוטיים של היום?

תשובתי: כל אחד כבר מרגיש את זה, רק שאינו יכול לעכל. האנשים הרי חיים את היום יום, הם רק "מכבים שריפות", מסתובבים בתוך גלגל ומקווים ליותר טוב. אלה הם החיים שלהם, והעתיד תלוי בנו, באופן ובמידה שאנחנו נפיץ את שיטת התיקון.

הדאגה שלי היא לא האם הם יקבלו אותה, אלא האם אני אהיה מוכן. מה גם, שחייבים לפעול מהר מאוד.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 16.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הבעיות של ההתפתחות הסופית
חובתו של האדם לעשות טוב
המערכת האנלוגית זה "כמעט" לא נחשב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/tnNbx

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest