דף הבית / חינוך, ילדים / סוף ההתפתחות האנושית או התחלה חדשה?

סוף ההתפתחות האנושית או התחלה חדשה?

laitman_2009-05-28_0097_w.jpg

אם נחקור את התפתחות שלנו, נראה שהיא נבעה מהתפתחות הרצון שלנו. האדם רצה יותר ויותר. פעם היו לנו רצונות לא גדולים כמו לאנשי הכפר הפשוטים: יש לי כמה פרות, פיסת אדמה שממנה אני אוסף תבואה, יש אישה, ילדים – ואיני צריך כלום יותר. הרצונות היו קטנים.

אחר כך הרצון התחיל לגדול. הוא דחף אותנו להתחיל לשווק את המוצרים שלנו – בשוק, בעיר. ובמקומם לרכוש בגדים יפים, דברים מיוחדים שלא היו לנו לפני. האדם מגיע לעיר ורואה שם מכונת פלא בשביל לחרוש את האדמה ומתחיל לעבוד עוד יותר קשה כדי לרכוש אותה.

או שהוא מלווה כסף ממישהו כדי קודם לקנות מכונה כזאת ואחר כך להחזיר את החוב אחרי שימכור את התבואה שלו, שיוכל לייצר עוד יותר בעזרת המכונה הזאת. כך אנחנו מתחילים להתפתח ולקשור קשרים הדוקים יותר ביננו. האגו שלנו גדל ודוחף אותנו להתפתחות.

זוהי היסטוריה הרגילה של האנושות שכולה מתבססת על התפתחות הרצונות של האדם: אנחנו רוצים יותר ויותר – אבל למה? הרצון שלנו גדל. אני לא יודע למה, אבל פתאום אני רוצה עוד משהו ואחר כך עוד. אני מסתכל על אחרים, רואה שכל אחד מנסה להשיג משהו ואני לוקח דוגמא מהם – הרי יש בי קנאה, תאווה וכבוד, תשוקה לשלוט. אני מעוניין לקנות מהם את הדברים המועילים, רק לא להיות פחות מהם – יש לי אגו ואני לא רוצה להרגיש בהפסד, אלא ברווח בלבד!

אם בצורה כזאת נסתכל על התפתחות האנושית נראה שזה מה שמשך אותנו קדימה. תמיד הסתכלנו מסביב ולמדנו מהאחרים. היו בינינו אנשים עם דמיון מפותח שמסוגלים להמציא ולחדש בטכניקה, בכלכלה, ברפואה – בכל אשר יכול לשמש את האנשים ולמלא את רצונם. כך התפתחנו.

היו זמנים שעברנו מלחמות, כבשנו שטחים חדשים ועמים. לאחר מכן הגיע הזמן לגלות יבשות חדשות, לפתח טכנולוגיות ושווק. יותר מאוחר יצאנו לחלל, התפתחנו יותר ויותר, עד שהגענו למבוי סתום. התחלנו להרגיש כך כבר לפני 50-60 שנה.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 האנשים החכמים שעסקו במחקר על הסביבה והחברה, על התהליך שהאנושות עוברת התחילו להזהיר אותנו שאנחנו עצרנו וצועדים במקום. קרה לנו מצב כזה שהפסקנו לראות לאן להתפתח הלאה.

מה שעזר לנו לשכוח מזה קצת, היתה תוכנית התפתחות החלל. אבל גם היא תסתיים בקרוב. נו, עוד פעם נקיף את הכדור הארץ, ועוד פעם נגיע לירח – היינו בזה כבר ומה הלאה? ראינו שזה לא עוזר לנו כל כך – הרי כל זה דומם ואפילו לא צומח או חי. יותר מכך, לא גילינו ציביליזציות מחוץ לכדור הארץ עם כל הפנטזיות והתקוות שלנו למצוא חיים נוספים.

והנה אנחנו מגיעים לריקנות. התפתחנו עד כדי כך שכביכול אין עוד יותר לאן – לא רואים פרספקטיבה. הטבע הפנימי והחיצוני שלנו, כלומר העולם שאנחנו מרגישים סביבנו לא נפתח לנו יותר. מה שיש – יש, אך לא יותר. ואז האנשים שגילו את זה: הסוציולוגים, הפילוסופים (כאלה כמו פוקויאמה ואחרים) – התחילו להזהיר אותנו וכתבו על כך ספרים רבים שבהם קראו לזה "סוף ההתפתחות האנושית". מצד שני הגיעו מדענים אחרים שטענו שהעולם שלנו הולך להתעגל.

מתוך שיחה מס' 1 על החיים החדשים, 27.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אחריות האדם היא לסדר את החברה
האגואיזם מתקרב לקו הסיום
משהו גדול יותר מצעצועים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Q0XEy

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest