קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
היום אנחנו נמצאים במצב מאוד מעניין ומיוחד. לא פעם האנושות שאלה את השאלות – "לאן אנו הולכים? לאן מכוונת ההתפתחות שלנו? מה יקרה לנו בעתיד? מה עלינו לעשות כדי לשפר את מצבינו?".
במשך אלפי שנים חשבנו על זה. תמיד הייתה בתוכנו השאלה הזאת בלתי חולפת: "לאיזה כיוון שטים? מה טבע האדם דורש ממנו? לאן הוא מושך?".
לאורך כל ההיסטוריה היינו מקבלים אימפולסים שונים שדחפנו אותנו לכיוונים שונים. אך היום, אחרי אלפי שנים של התפתחות האנושות, נוצר מצב מאוד מיוחד. האדם היה תמיד מתפתח על ידי הכוח האגואיסטי – הרצון לחיות טוב יותר, לחוות חוויות טובות יותר, לדעת ולהבין יותר, להיות עשיר, מנוסה, ידוע, מאושר וכו'.
אבל פתאום הכוח הזה התייבש, נעלם, ואנחנו הרגשנו עייפות מיוחדת, דיכאון וייאוש כללי. אנחנו מרוקנים את משאבי כדור הארץ, לא רוצים להתפתח יותר וכאילו שינינו את הכיוון נגד הזרם של כל ההיסטוריה. אנחנו איבדנו אמונה בעתיד. הוא מתקרב אך נראה בלתי רצוי בעינינו. אנחנו אפילו לא יודעים מה לעשות איתו.
ודווקא כאן, תוך כדי חקירת הטבע, אנחנו מגלים את המשבר הגלובלי המקיף את כל תחומי פעילות האנושות. זה באמת משבר גלובלי. הוא לא קורה במדינה נפרדת, חברה או אדם, הוא נולד על ידי המעבר לצורה חדשה של מערכת סוציאלית, הוא לא מוגבל על יד מגמה חדשה, גישה חדשה לתרבות, חינוך, מדע, מבנה חברתי או משפחה. הוא בא לידי ביטוי בכל. האדם, בסופו של דבר, כבר מימש את כל הכוחות והאפשרויות שלו, והתחיל לשאול את השאלות הנצחיות. זה שייך לא רק לפילוסופים והוגי הדעות. כל מיני אנשים שואלים את עצמם: "מה קורה פה?".
הודות להתקדמות שלנו צברנו כוח עצום. על ידי לחיצה אחת על כפתור אנחנו מסוגלים להשמיד את כל החיים על פני כדור הארץ. אנחנו טסים לחלל, יורדים לעומקי הים. ויחד עם זה הטבע, האקלים והסביבה שולטים עלינו ללא רחמים, ואנחנו כאילו איבדנו את הדרך. לא שהכיוון הקודם שלנו לא היה טוב, הוא לפחות הוביל אותנו קדימה, דחף אותנו להתפתחות. ועכשיו – לא.
יותר מזה, זה לא נגמר כאן. נניח שאנחנו עוצרים, נשארים כמו שאנחנו, אבל גם את זה אנחנו לא מסוגלים לעשות. להפך, כל מה שרכשנו כאילו זורם מהידיים. התעשייה שנבנתה במשך מאות השנים האחרונות פתאום מאטה. המדע נכנס למבוי סתום. התרבות וחיי החברה התגלגלו למצב, שזה בושה להגיד עם איזה ערכים אנחנו חיים, באיזה תוכן מלאים הטלוויזיה והאינטרנט, ובמה הם דוחסים אותנו. התקשורת תפסה ברשתות שלה את כל העולם, אנחנו נמצאים בעיצומה של ההתפתחות הטכנולוגית. אבל התוכן, המשמעות, בחיינו יורד יותר ויותר, הופך להיות שפל ואומלל. הוא לגמרי לא מתאים לפוטנציאל שלנו בשימוש באמצעים המודרניים של התקשורת.
אנחנו נתקלו במשבר עצום בחיי המשפחה. מצד אחד, האנשים מרגישים את עצמם בודדים, ומצד שני, הם כאילו עיוורים. הם גרים באותה דירה ואפילו לא נפגשים, רק משוטטים מפינה לפינה, אך לא מסוגלים להתקרב אחד לשני באמת, באווירה של חום ואהבה. אנחנו לא מסוגלים לבנות משפחות, לא רוצים ללדת ילדים, ואפילו לא בטוחים שהחיים ימשיכו כמו קודם. אחרי הכול, הטבע שלנו, האגו שלנו, הרע הכללי שולט בנו ומוביל אותנו אל הלא ידוע.
חצי מהאוכלוסייה עדיין מסוגלת לנהל חיי משפחה נורמליים, להוליד דור חדש ולחנך אותו. עם זאת, החצי הזה לא מרוצה עם התחום הזה.
בתוכנו גובר משבר פנימי וייאוש. הדיכאון הוא במקום הראשון ברשימת המחלות וגורם לכמעט כל שאר המחלות. אנחנו נמצאים בפחד תמידי על ההווה והעתיד. מטרידים אותנו האסונות האקלימיים, שנגרמו על ידי הטבע האגואיסטי שלנו, שעליו לאדם אין שום שליטה.
כל זה ברור לנו. אלפי מדענים ברחבי העולם מגלים את הנטיות האלה. ישנם מחקרים רבים בנושא הזה, שאיתם רובם מסכימים. המצב הזה נחקר היטב על ידי מדענים, סוציולוגים, מומחים במדעי המדינה, מומחים בתחום החינוך. אך יחד עם העובדות האלה אנחנו מגלים חוסר אונים וחוסר יכולת להתמודד עם מה שקורה. אין לנו פתרונות.
האנושות חולה, ומחלתה מתבטאת בהמון סימפטומים. אותו הדבר קורה כשהגוף חולה ושום בדיקה לא נותנות תוצאות חיוביות. המבנה עצמו של המערכת לא מתפקד בצורה נכונה, לא תומך בהרמוניה ובאיזון של כל תת המערכות.
את האבחון אנחנו כבר יכולים לתת – זה האגו של אדם, הרע שלו – הקנאה, השנאה, התאווה, הגאווה ששולטים בו. על אף שקבענו את הסיבה של המצב הנוכחי, איננו מסוגלים לעשות בקשר לזה שום דבר. האדם הוא כמו ייצור אבוד, שמוכן להרוס את עצמו ואת הציביליזציה כולה. אפילו שידוע לו מראש מה קורה, הוא לא מסוגל לעצור את עצמו ובכל זאת הולך לשחיטה, לסיום עצוב.
מתוך שיחה מס' 20 על ה"חיים החדשים", 28.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אדם חדש לעידן חדש
כאשר המנוע "מתעטש"
מעמידים את החברה על מסילה חדשה
