דף הבית / המשבר ופתרונו / יחסים / סוד האיחוד זכר ונקבה – חלק ה'

סוד האיחוד זכר ונקבה – חלק ה'

מהפכה משפחתית שקטה

בעבר בעזרת פסיכולוגיה פשוטה יכולנו להשיג מגע כלשהו בינינו וכך לאזן את חיינו, היה חלק נקבי, חלק זכרי, וחלק משותף, עלינו לעשות זאת כדי לקבל דבר שלישי. בעיקרון, כל משפחה חזרה על הדגם הזה, בן אלף השנים, והכול היה ברור. ואילו היום הקשרים "נקרעו" זה כבר לא קיים. האגו גדל עד כדי כך שהגבר לא רוצה לעבוד למען המשפחה, והאישה לא רוצה ילדים ומשפחה, למרות שבאופן עקרוני זה הדבר הטבעי ביותר עבורה, האינסטינקט האימהי כבר לא פועל.

אצל הגבר מתעוררת שאלה "למה אני צריך לעבוד למען אחרים? שהיא תלך לעבוד". בדיוק כאן מתחילים להתפתח מקצועות ואפשרויות עבור האישה לצאת לעבוד, לדרוש שוויון זכויות עם הגבר, מפני שלרוב יש דרישה לנשים במקומות שגברים לא יכולים לעבוד, כמו עבודה משרדית, ונפתחות בפניה גם משרות בניהול המדינה.

באופן כללי, העולם השתנה מאוד במהלך 100 השנים האחרונות, משהו התרחש בו. למעשה זו מהפכה שאנחנו לא כל כך שמים לב אליה, היא מתרחשת בשקט כדי שתופיע בנו השאלה: "כיצד עלינו לפעול הלאה? מה עלינו לעשות עם עצמנו ועם העולם?".

אנחנו כבר מתקשים להשיג מגע בינינו, האגו שולט עלינו. אנחנו כבר לא רוצים ילדים ומשפחה. אנחנו רוצים ליצור עולם שבו לכל אחד מאיתנו יהיה נוח. כלומר, אני לא צריך שום דבר, המודרניזציה תשרת אותי. מל"טים יטוסו לתוך החלון ויספקו לי פיצה וקולה. והכול יהיה טוב ויפה.

בקרוב נמציא טכנולוגיה כזו שלכל אחד בחדר יהיה "תנור" וישלחו לתוכו ישירות דרך צינורות פיצה, שתתממש שם ונוכל לצרוך אותה. בקיצור, נעשה הכול כדי לתלוש את האדם בצורה כלשהי מהעולם הרגיל והטבעי שלו, ואנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בעניין כי התוכנית הזאת טמונה בטבע. אבל, בעזרתה של חכמת הקבלה אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה יקרה בעתיד. בהמשך יתרחשו דברים מעניינים מאוד. פתאום נגלה שהשגנו דרגת התפתחות שמדכאת אותנו בצורה נוראית. הכול כביכול טוב, אבל למעשה אין לנו תענוג בכלל, אנחנו לא מקבלים סיפוק משום דבר.

פעם האדם היה מקבל סיפוק מכך שהיה חוזר הביתה בערב מהעבודה, מתיישב עם המשפחה סביב השולחן המשותף ואוכלים ארוחת ערב, היו ילדים, היה חום של משפחה, שלווה. אלה היו חיי משפחה רגילים עבור האדם. אבל כאשר האגו גדל, האדם הבין שזה לא עבורו.

מעניין, שאצל בעלי חיים, חיים משפחתיים נמשכים תקופה קצרה. הרי גם להם יכלו להפעיל תוכנית לכל החיים. אבל לא! הם נפגשים, מזדווגים, הנקבה ככלל נשארת לבדה, מגדלת את הצאצאים ואילו הזכר נוטש אותם ולמעשה אין משפחה. הם לא חיים אחר כך בזוגות, לא מטפלים יחד בצאצאים, רק יונים בודדות.

יש מעט דוגמאות בטבע, שבהם הזכר והנקבה נמצאים יחד לאורך שנים, ואילו האדם משום מה חי במשפחה. פסיכולוגים מסבירים שזה הכרחי כדי ליצור הצטברות גדולה יותר ויותר של חברה, של מדינה. האדם נמשך לכך כדי להתפתח מקהילה קטנה ועד למדינה גדולה. בקהילה הכול היה נעשה ביחד, לכן לא היו שם משפחות. אחר כך הופיע באדם הצורך שיהיה לו בית משלו, משפחה משלו, בשונה מבעלי חיים שחיים במחילה בסבך היער ואין להם צורך ביותר מזה.

בזמנינו לא ברור לאיזה שלב אנחנו מתפתחים, בכך שאנו דוחים את מה שהיה אופייני לאדם: בית, משפחה, ילדים. אנחנו מבולבלים ומוסד המשפחה מתפוגג. ילדים גדולים או חיים עם הוריהם, כי בשביל מה לצאת מהבית, אם טוב להם אצל אמא, או שעוזבים ומפסיקים כל קשר עם ההורים. זה המצב שבו אנחנו נמצאים היום.

מתוך שיעור וירטואלי, 3.03.2019

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/zPEdb

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest