סוד האיחוד זכר ונקבה – חלק ב'

שני כוחות של הטבע, זכרי ונקבי

כל העולם שלנו, הטבע הדומם, הצומח, החי ובעיקר האנושי, זה אגו אחד גדול. כל האלמנטים בטבע וכל איחוד שלהם לאורגניזמים חיים או דוממים, צמחיים, בהמיים, פועלים רק לפי עיקרון אחד ויחיד: לבלוע לעצמם כמה שיותר את מה שמועיל להם, לתת ולהוציא מעצמם כמה שיותר את מה שלא רצוי, לא נכון לא טוב עבורם. זהו אגואיזם טהור, תוכנית הבריאה של הטבע שנמצאת בתוכנו ומנהלת אותנו.

האם אנחנו יכולים לנהל אותה? למעשה אנחנו לא יכולים. במצבנו אנחנו בובות על חוט שמופעלות. בכל אחד מאיתנו ובכולנו יחד צרובה תוכנית אגואיסטית שעל פיה אנחנו פועלים. נדמה לנו, שאנחנו פועלים באופן עצמאי, אבל למעשה כוח הטבע מנהל אותנו. הוא מסובב אותנו משמאל לימין, מימין לשמאל, לאן שמתחשק לו ואיך שמתחשק לו, לפי כל מיני וקטורים, ואנחנו מבצעים את התוכנית הזו אפילו מבלי לתאר לעצמנו שאנחנו בשליטתה. דווקא בטבע האגואיסטי הזה אנחנו קיימים כאלמנטים שמנוהלים באופן מוחלט על ידו.

כאשר מופיעה אצל אדם השאלה: "בשביל מה אני קיים?", אז כביכול מופיעה בטבע איזו שגיאה, איזה קלקול. איך יכול להיות שאדם שמנוהל באופן מוחלט פתאום שואל: "מה אני? בשביל מה קיים, כיצד?", אבל הטבע בעצמו מעורר ומזמין בנו שאלה כזאת, נותן לנו אפשרות לבחירה חופשית, כדי שנתחיל לשאול על עצמנו על הגורל שלנו. זה לא פשוט. שאלות כגון אלה, מופיעות אצל מעט מאוד אנשים, אבל תוך כדי תהליך ההתפתחות האגואיסטית שלנו, כמות גדולה יותר של בני אדם, שואלת על כך.

בעיקרון, זו השאלה היחידה שהטבע מעורר בנו כדי שנתעניין בתוכנית של המעשים שלנו, של ההתפתחות שלנו, של החיים שלנו: "בשביל מה? למה? מה אנחנו עושים? האם אנחנו מבצעים הכול באופן אינסטינקטיבי, או שאנו יכולים לשנות באופן כלשהו את המעשים שלנו, לפחות להעריך באופן ביקורתי, מאיפה מופיעות אצלנו המחשבות הללו?".

מאותו רגע האדם הופך לאדם. בהמשך הוא נע לקראת ההבנה שהוא מנוהל, שהוא לא רוצה את זה, שההנהגה שהטבע ייעד עבורו היא רעה ומזיקה ושצריך לעשות משהו בקשר לזה. באופן כללי, ההתפתחות הרוחנית של האדם מתחילה דווקא מהשאלה: "בשביל מה לי לחיות, לשם מה אני חי?".

נדמה, שזו שאלה דיכאונית, אבל למעשה יש בה צורך רב, מפני שדווקא ממצב כזה האדם מתחיל לחקור: "מה מנהל אותי, בשביל מה? למה? האם אני מסכים עם זה או לא? אני רוצה להשיג את המקור של ההנהגה שלי. אני לא מסכים איתו, אני רוצה לפעול אחרת, לחיות אחרת. אני רוצה לעלות למעלה ממקור ההנהגה שלי, למעלה מאותו כוח. אני לא מסכים עם השעבוד שלי אליו.

כאשר האדם מתחיל לחקור את עצמו, הוא מגיע אל הספרים הנכונים. ככלל זו חכמת הקבלה. לעיתים בהתחלה הוא מוצא ספרים בפסיכולוגיה. אבל אם הוא חופר הלאה, אז ודאי שהוא מגיע לחכמת הקבלה. אז נהיה לו ברור שכוח עליון מנהל אותו, הטבע או הבורא, שבעיקרון הם אותו הדבר. הוא רוצה לברר, לאן הבורא מוביל אותו, בשביל מה הוא קיים, כיצד הכוח הזה מנהל אותו?

האדם מתחיל להבין, שהוא מנוהל כביכול על ידי שני כוחות: חיובי ושלילי, ואילו הוא בעצמו ניטרלי. אפילו האגו האופייני לו, הרצון ליהנות, גם כן לא שלו, אלא הַכְוונה מלמעלה. כלומר הוא עצמו גוף ניטרלי לחלוטין, שעליו מצד אחד משפיע הכוח האגואיסטי, שמאלץ אותו לפעול בצורה כזאת, ומצד שני,  יכול להיות, גם הכוח האלטרואיסטי שכל הזמן נמצא בניגוד אליו.

באופן כללי, האדם מתחיל לחקור את עצמו. את הכוח האגואיסטי השלילי שקיים בכל אובייקט בטבע, כולל האדם, הכוח שסופג מוצץ לתוכו, צורך, מקבל, אנחנו מכנים כוח נקבי. ואילו את הכוח החיובי, המשפיע, הנותן, הממלא, אנחנו מכנים בשם הכוח הזכרי, הבורא. לכן יוצא, שהטבע מחלק אותנו לשני חלקים.

אבל אין לזה כל שייכות לגברים ונשים בעולם שלנו. כאן אנחנו זהים לחלוטין מבחינה אגואיסטית. למעשה פועל בנו רק כוח שלילי, ואילו הכוח החיובי הכרחי עבורנו, רק כדי לפתח בנו יותר את הכוח השלילי.

שאלה: השאלה על משמעות החיים שאליה אנחנו מגיעים זו שאלה נקבית שבנו?

תשובתי: לא. כאשר הריקנות שבאדם מגיעה למצב מסוים, והוא מבין שכל החיים שלו לגמרי חסרי תועלת, שאין להם שום ערך, שהם בסך הכול מיני פעולות מכאניות נטו מצידו, אז הוא כבר מתחיל לשאול: "למה ובשביל מה?", ולמרות שהפעולה הזאת נובעת מתוך הכוח השלילי, היא כבר שייכת לכוח החיובי.

באדם מתחיל לדבר חלקיק של הבורא, חלקיק של תכונת השפעה. בתוכו כבר מופיעה התנגדות בין שני הכוחות.

מתוך שיעור וירטואלי, 3.03.2019