דף הבית / חינוך, ילדים / סדר הזמנים של התקשורת האנושית

סדר הזמנים של התקשורת האנושית

שאלה: היום עומדים לרשות האדם המודרני אמצעי תקשורת חדשניים ביותר, כמו: טלפונים סלולריים ואינטרנט. כביכול עכשיו הוא יכול להתקשר עם כמות גדולה יותר של אנשים, אבל קורה דבר הפוך – האדם כאילו מסתתר מאחורי אמצעי התקשורת האלה.

בהתחלה האנשים הפסיקו לתקשר אחד עם השני, אחר כך הפסיקו לדבר בטלפון, ועכשיו אפילו קשה להם לשלוח הודעה שלמה, הם מסתפקים בהודעות מקוצרות. מדוע זה קורה, והאם כדאי להתגבר על כך?

תשובה: אין מה לעשות. הרי אנחנו רק יצורים אגואיסטיים קטנים. כל המהות שלנו היא רצון ליהנות. קיימות שלוש רמות של רצון. רצונות פיזיים, בהמיים – אוכל, מין, משפחה. חברתיים – כסף, שליטה, כבוד, מושכלות. או צרכים עליונים, רוחניים.

בהתאם להתפתחות הרצונות הללו אנחנו גדלים. הם קיימים בכל אדם, אמנם שמתבטאים בו בשילוב מסוים ובעוצמה שונה. באופן כזה מוגדרת הייחודיות של האדם – בכמה תכונות אלו או אחרות, מובהקות או מוסתרות בו יותר, ובאיזו עוצמה הן מתבטאות.

כל דור מאופיין ברמת האנוכיות שלו בהשוואה לדור הקודם. אדם במשך חייו מתפתח בצורה אגואיסטית מתמדת. לכן, אנחנו רואים איך במהלך המאה ה-20, האנשים התרחקו זה מזה, בהתאם לכך נוצר בהם הצורך למצוא לעצמם מסגרות יותר נוחות להתקיים. ברור, שיחד עם זאת, הם המציאו צורות תקשורת מסוימות.

קודם כל, דרכי תחבורה יותר קלות ונגישות, מטוסים וסוגי תחבורה אחרים. פותחו אמצעי תקשורת שונים, אינספור ערוצי טלוויזיה ורדיו בכל מיני רמות ועוצמות, רדיו וטלוויזיה באינטרנט, כל מיני עיתונים. בתחילת המאה ילדים רצו וצעקו תוך כדי מכירת עיתונים: "חדשות טריות!", ועכשיו כל זה קיבל צורה אחרת לחלוטין.

האדם יצר רשת תקשורת גלובלית עצומה, ואי אפשר למעשה להסתיר ממנו שום מידע, אף על פי שבמדינות מסוימות, למשל בסין, מנסים להגביל את הגישה לאינטרנט. אך העיקר הוא – למה שואף האדם עצמו. הוא שואף לבדידות, ויחד עם זאת הוא רוצה ליצור ולשמור סביבו שדה תקשורת חופשי ביותר.

יוצא מכך, שהוא משתמש בתקשורת אך ורק מתי שכדאי לו, למשל, על ידי שליחת הודעות קצרות. האנשים הפסיקו לכתוב מכתבים, בעבר יצאו מהם רומנים שלמים, יצירות ספרותיות, הרי המכתבים נכתבו בכמה עמודים ונכתבו בסגנון יצירתי מאוד גבוה. היום לא נשאר שום דבר מזה. נעשות שגיאות, משתמשים בחותמות, בכל מיני "סמיילים" (smiley).

והדבר הכי חשוב, שהאנשים לא מתאמצים, זה נחשב צורת התקשרות רגילה, מקובלת, היות ובעבר זה היה נתפס כזלזול. כלומר, אם היום מישהו שולח לך "דרישת שלום" ואיזה "פרצוף מחייך", זה מספיק. השיחה יכולה להתנהל ברמת התכתבות כזאת, ולאדם נוח להסתתר מאחורי כל זה.

כל העולם נפתח בפני האדם, אך הוא בעצמו נמצא במרחב הקטן המבודד האינפורמטיבי שלו, שאפשר להסתגר בו ולא להכניס אף אחד.

האגו שלנו יצר מערכת שנוחה לו, ואנחנו מרגישים בה טוב ונוח.

מה מחכה לנו בעתיד? – לדעתי, עכשיו אנחנו עוברים את שיא הכרת הרע בכך, שלא קיים בטבע משהו מוחלט (אבסולוט). אין מינוס מוחלט, או גוף שחור מוחלט וכו'. בטבע הכול מאוזן, וקיים ב"קו אמצעי". זה נובע מהשורש הרוחני שלנו שגם בנוי לפי ה"קו האמצעי".

לכן לדעתי, הסטייה הזאת – הקפיצה מההתחברות לפרטיות, תעבור את שיאה, את הסטייה, מהמרכז ותחזור למשהו מוגדר, היות והאנשים בכל מקרה יהיו חייבים למצוא אמצעי תקשורת חדש. והוא כבר יתבסס לא על אמצעי התקשורת המילוליים וכללי ההתנהגות החיצוניים שמאחוריהם האדם היה רגיל להתחבא, וגם לא ברמה כמו היום, שהוא מסתתר מאחורי אמצעי תקשורת ואתה בכלל לא יודע עם מי אתה מתעסק. זה יהיה משהו באמצע, כשהאדם יראה שהתקשורת חייבת להיות ברמה כזאת שבה אנחנו נוכל למצוא את המשותף בינינו, באיחוד, בחיבור ההדדי – מה שהטבע דורש מאיתנו. הטבע בנוי על העיקרון ההוליסטי (שלם) ולכן בכל זאת נצטרך להגיע אליו, אחרת לא נסתדר בכוחות ובניסיונות החדשים שמתרחשים סביבנו.

החברה האנושית מהווה המשך להתפתחות הטבע הכללי, ולכן אנחנו חייבים פשוט ללמוד את ההתפתחות הזאת כפי שהיא עוברת עלינו היום. ניתן לגלות כאן מגמות מעניינות מאוד.

אני סבור שזה מוביל ל"קו האמצעי". במוקדם או במאוחר נבין שלא בכוחותינו להסתדר עם הנסיבות החדשות, עם העולם החדש, עם אותם התנאים שאליהם ההתפתחות מביאה אותנו. ונצטרך לעלות מעל כללי ההתנהגות ההם, שמהם ברחנו, וכן מעל התקשורת המכאנית הזאת, שעושה את החיבור בינינו לחסר רוח לחלוטין, חסר הרגש, החיבור שבעצם רק מרוקן אותנו.

מתוך שיחה על חינוך אינטגרלי, 21.05.12

ידיעות קודמות בנושא:
לעולם של הרמוניה פנימית
הגבול של היחס החכם לחיים
פחד מפני זרם של מידע

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/uBwNu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest