קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
|
סדנת חיבור בנושא "כאיש אחד בלב אחד" |
לצפייה בסדנה
להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה:
הכל אחד
1. "הכל אחדות אחד, כי בשורש, שמשם המשכת הדעת מעולם הבינה, שם אין התחלקות כלל ואין מחלוקת, ובאמת כשמגביהים כל המחלקות לשורש המקור, לעולם האחדות, נעשים אחדות על שמות בני ישראל".
ר' מנחם מצ'רנוביל, ספר "מאור עינים", פרשת "ויצא"
כאיש אחד בלב אחד
2. ""ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו.. ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה".
"כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", אות כ"ג
3. "צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה".
חיים ויטאל, "שער הגלגולים", הקדמה ל"ח
4. "אדם מישראל שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא שיסכים לשתול עצמו בכנסת ישראל בכל לבו, בכל חושיו וכחותיו הגשמיים והרוחניים".
הרב הראי"ה קוק, "תלחש לי סוד ההויה"
5. "מובא במדרש תנחומא: "אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה".
הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" שהוא אהבת חברים הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה".
"כתבי רב"ש", כרך ב', "אגרות", אגרת ל"ד
נכללים ברצון אחד
6. "והנה הכנה לתורה מה ששייך לנו, הוא ענין יראה. כמו שכתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא.
ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
תשובה – אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד".
"כתבי רב"ש", כרך ב', "אגרות", אגרת מ"ב
7. "עיקר האהבה ואחדות הוא בבחי' הרצון. שכל אחד מרוצה לחבירו ואין שום שינוי רצון ביניהם ונכללים כולם ברצון אחד, שעי"ז נכללין ברצון העליון שהיא תכלית האחדות".
ליקוטי הלכות, חשן משפט הלכות ערב, הלכה ג – ל
אינו דומה הרגשת הכאב הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי
8. "האדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש לאדם כאב באיזה אבר קטן שהוא, מכל מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם כללות האדם. ובטח שאין ערך דמיון הרגשת אבר פרטי, בערך כללות קומת האדם, ששם מורגש בעיקר הכאב. כמו כן הכאב שהאדם מרגיש מזה שהוא מרוחק מה'. והיות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה, כי השכינה הקדושה היא כללות נשמת ישראל. ולכן, אינו דומה הרגשת הכאב הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי. זאת אומרת, שיש צער השכינה בזה שהאברים מורחקים ממנה, ואינה יכולה לפרנס את האברים שלה. ובזה שחושב הצער של התרחקות לא על עצמו, הוא נצול מלנפול לרשת הרצון לקבל לעצמו, שהוא בחינת פירוד מהקדושה".
"כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", מאמר א' "אין עוד מלבדו"
אסור ליחיד לצאת מהכלל
9. "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו.. וצריך כל אדם להאסף בכל כחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה. ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל, ואז וישקו כל העדרים, מבאר מים, כי הגבול הקודם, יוסר מעל כל נפשות ישראל".
"כתבי בעל הסולם", "פרי חכם על התורה", מאמר "לא עת האסף המקנה"
מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות
10. "נברא עולם כל כך מלא עם הרבה אנשים, שלכל אחד ואחד ואחד יש לו מחשבות משלו ודעות משלו, וכולם נמצאים בעולם אחד. זהו בכוונה, כדי שכל אחד ואחד יהיה כלול מכל המחשבות של חבירו, שע"י זה בזמן שהאדם עושה תשובה, יהיה הריוח מזה ההתכללות, היות שהאדם כשרוצה לעשות תשובה, הוא מוכרח להכריע את עצמו, ואת כל העולם כולו לכף זכות, היות שהוא בעצמו נכלל מכל הדיעות, והמחשבות זרות, של כל העולם כולו".
"כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ג "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן"
ללקט האיברים המדולדלים מנשמתך ולצרפם לגוף אחד
11. "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל".
"כתבי בעל הסולם", "אגרות קודש", אגרת ד'
12. "והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר".
"כתבי בעל הסולם", מאמר "ששים רבוא נשמות"
