סדנאות 09.04.2013

סדנת חיבור בנושא "הכל תלוי בהכנת הכלים"

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה:

סוף מעשה במחשבה תחילה

1. "משום ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" ומחשבתו ית' פועלת תיכף כי אינו צריך לכלי מעשה כמותינו, ולפיכך יצאנו מתחילה בא"ס עם כל השלמות ומשם עד לעולם הזה – ולפיכך קל מאד למצוא כל התיקונים העתידים לבא מתוך העולמות השלמים שקדמו לנו".

בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון", הקדמה

לייחד הכל לבורא

2. "רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, שהוא היה המסבב כל הסיבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית … וכיון שנתייחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב … וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה ייוודע לעין כל בגמר התיקון. אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה, ועיקר הצרה היא, שכאשר רואה איזה גילוי פעולה שלא כשורה, נופל ממדרגתו כי חושב את עצמו לבעל הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות שהכל ממנו, ואין שום פועל אחר בעולם זולתו. וזהו הלימוד הגם שעמד בה בבחינת ידיעה מתחילה, מכל מקום בעת הצורך, לא ישלוט בידיעתו ליחד הכל למסבב, בייחוד, שהוא מכריע לכף זכות".

בעל הסולם, "אגרות קודש", אגרת א'

ממעמקים קראתיך

3. "צריכים תמיד להשתדל שהנפילה מצד המפריעים לא יתפוס ויגזול זמן הרבה, אלא תיכף להתחזק ולבטוח בה' ולהתפלל "ממעמקים", היינו כשנפל לתוך עומק הבאר – "קראתיך ה'" … "תניא אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפילתי שתהא לפני מטתי", ופירשו בגמרא היינו סמוך למטתי. "מטתי" היא בחינת מַטָה בחינת נפילה … אזי היה מצטער לא על הנפילה, משום שדרך ה' הוא להיות נפילות ועליות. אלא על מה היה מצטער, מדוע לא תהא סמוך למטתו. היינו תיכף כשנופל למטה, תיכף היה רוצה להתחזק ולהתפלל לה' שיעזור לו".

"כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", אגרת י"ג

המטרה צריכה לעמוד בראש וראשונה

4. "כלל שיש לנו בעבודת ה', שתמיד צריך להיות המטרה לנגד עיניו, ולידע מה הוא התפקיד בהחיים, ולאיזה נקודה סופית האדם צריך להגיע … כי רק בזמן שהמטרה הסופית גלויה לעיניו, אז האדם יכול להכין את עצמו בכל האמצעים, ולהפעיל את הכוחות הנתונים בידו. ולולי זאת, אין הוא יודע לאזן את כוחותיו והשמירות. כי האמצעים האמיתיים הנחוצים, בכדי שיהיה לו לשמירה בהדרכים הכרוכים בסכנות, שאין הוא יודע את כל כוחו של האויב האורב לו, אם הוא אינו יודע מי הוא האויב האמיתי שצריך להכניעו. לכן, כשמתחילין לדבר מסדרי עבודה, ושיהיה לו ברכה בהעבודה, אזי המטרה צריך לעמוד בראש וראשונה.

"כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", אגרת י"ז

5. "ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק את עצמו, אם הוא משתוקק לג' הבחינות אורייתא וקב"ה וישראל בשוה ממש, כי סוף מעשה משתווה לתחלתו, ואם משתוקק לבחי' אחת מהם ביותר מבחי' הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת".

בעל הסולם, "אגרות קודש", אגרת י"ז

הכל תלוי בהכנה

6. "האדם השלם נקרא, שהוא כבר זכה לבחינת "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא". אם כן בודאי קבלת פני השכינה הוא חשוב מאוד, היות שהתכלית היא, שהאדם צריך להגיע לדרגה זו. אבל להגיע לקבלת פני השכינה, צריכה להיות מקודם הכנה, שהאדם יהיה מוכשר לזה … שרק ע"י זה שהאדם עובד באהבת הזולת, הוא יכול להגיע לדביקות ה' … ועיקר ההכנה, שנקראת יגיעה, שצריך להכין עצמו לבטל את רשותו, היינו עצמותו … היינו שהוא מבטל את דעת בעלי בתים ומשתוקק לדעת תורה, הנקרא ביטול רשות. וממילא הוא נעשה אורח אצל הבורא, שהוא בעל הבית של כל העולם.

"כתבי רב"ש", כרך א', מאמרי "שלבי הסולם" , מאמר "מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר"

בחירה בסביבה טובה

7. "המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר – הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו".

בעל הסולם, מאמר "החירות"

8. "יפה שִיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, יישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר, אשר רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש".

בעל הסולם, מאמר "החירות"

איש את רעהו יעזורו

9. "מבין אדם לחבירו לומדים איך להתנהג בבחינת בין אדם למקום … ואתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה … לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום עלינו".

"כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", אגרת כ"ד

10. "מוטל על כל אחד, שיחשבו עם מה הוא יכול לעשות מצב רוח טוב להשני … כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מעניין התקדמות בעבודת ה'. מה שאם כן עכשיו, החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקווה, שהשיג ע"י החברה ביטחון וכוח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלמות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכול קבל מכוח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אוויר חדש בהחברה".

"כתבי רב"ש", כרך א', מאמרי חברה, מאמר "מה לדרוש מאסיפת חברים"

אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי

11. "אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה … רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר ועולה. ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה. כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא", היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי".

"כתבי רב"ש" כרך ב', חלק "אגרות", אגרת ע"ז

תפלה שלמה

12. "על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא ההתעוררות מלמטה, היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא חסרון, ובלי חסרון אין מלוי … אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו".

בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ה' "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?"

עבדו את ה' בשמחה

13. "כתוב "עבדו את ה', בשמחה", היינו שהשמחה צריך לבוא להאדם מזה שהוא עובד ה'. אבל אם הוא עובד בלי שמחה, זהו מצד חיסרון אמונה בגדלות וחשיבות המלך, אחרת מוכרח להיות בחינת שמחה והתרוממות רוח, בלי שום הכנה לזה. היינו אין הוא צריך לראות שיהיה לו שמחה מהעבודה, אלא הוא צריך לראות שיכין עצמו לדעת למי הוא עובד מה חשיבותו, ושמחה זהו תוצאה, היינו לומר שאם אין לו שמחה בהעבודה, סימן שאין לו מושג בחשיבות הבורא, ואז הוא צריך לתקן עצמו, בעניני אמונה. זאת אומרת שאין הוא צריך לעבוד שיהיה לו שמחה בעבודת ה', אלא הוא צריך להשקיע יגיעה איך להשיג חשיבות וגדלות ה', דהיינו כל מה שהוא עושה, לומד, עוסק במצות, הוא רוצה שכר עבור יגיעתו, לזכות לגדלות וחשיבות ה'. ובשיעור שיקבל את החשיבות של הבורא, אז ממילא הוא נמשך מצד הטבע להבטל אליו ית', ויהיה לו רצון וחשק לשמש אותו".

"כתבי רב"ש, כרך א', מאמרי "שלבי הסולם" , מאמר "ענין יניקה, ועיבור"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/jHBeH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest