סדנאות 03.03.2013

סדנת חיבור בנושא "מ-"אני" ל-"אנחנו""

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה:

אין בעולם יותר מנשמה אחת

1. "אין בעולם יותר מנשמה אחת. ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שנאמר שיש ששים רבוא נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד.
.. לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות:
בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל.
בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל".

"כתבי בעל הסולם", מאמר "ששים רבוא נשמות"

כל הסתירה מקבלה להשפעה – אינה אלא פסיכולוגית בלבד

2. "כל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה. בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה – מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו – אינה אלא פסיכולוגית בלבד, כי למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו".

"כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם"

מאהבת הבריות לאהבת ה'

3. "התורה נחלקת לב' חלקים: חלק לשיעבוד המקום, וחלק לשיעבוד הבריות.
והנה החלק שבין אדם לחברו הוא העבודה האמיתית. והחלק שבין אדם למקום הוא השכר והמחמדים הפרושים על שולחן המלך".

"כתבי בעל הסולם", "אגרות קודש", אגרת כ"ו

4. "בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת ה' ובהשפעת נחת רוח לה'. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו – דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו".

"כתבי בעל הסולם", מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

אסור ליחיד לצאת מהכלל

5. "וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות".

"כתבי רב"ש", מאמרי "דרגות הסולם", מאמר "ברח דודי"

6. "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו.. וצריך כל אדם להאסף בכל כחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה. ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל, ואז וישקו כל העדרים, מבאר מים, כי הגבול הקודם, יוסר מעל כל נפשות ישראל".

בעל הסולם, ספר 'פרי חכם – מאמרים', חלק "על התורה", פרשת "ויצא", מאמר "לא עת האסף המקנה"

נכללים ברצון אחד

7. "צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה".

חיים ויטאל, שער הגלגולים, הקדמה ל"ח

8. "עיקר האהבה ואחדות הוא בבחי' הרצון. שכל אחד מרוצה לחבירו ואין שום שינוי רצון ביניהם ונכללים כולם ברצון אחד, שעי"ז נכללין ברצון העליון שהיא תכלית האחדות".

ליקוטי הלכות, חשן משפט הלכות ערב, הלכה ג – ל

9. "עיקר התשובה, הוא ליחד לבבינו באהבת חברים.. להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד.. להתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרין זה לתוך זה בלב כל אחד… שנהיה לאגודה אחת לעבוד השם בכל לב".

מתוך ספר "מאור ושמש"

10. "זכור אזכיר לכם עוד תוקף הדבר של אהבת חברים, על כל פנים בעת הזאת, אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמַת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו. לכן, פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקוים בכם הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך", בפשיטות".

"כתבי בעל הסולם", אגרת מ"ז

11. "היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאוספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים".

"כתבי בעל הסולם", אגרת י"ג

על כל פשעים תכסה אהבה

12. "אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם".

"זוהר לעם", פרשת "אחרי מות", אותיות ס"ד-ס"ה

13. "על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד".

"כתבי רב"ש", כרך ב', "אגרות", אגרת מ'

ללקט האיברים המדולדלים מנשמתך ולצרפם לגוף אחד

14. "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל".

"כתבי בעל הסולם", "אגרות קודש", אגרת ד'

15. "והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר".

"כתבי בעל הסולם", מאמר "ששים רבוא נשמות"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/0m8t2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest