נשמה זה אחדות אור וחושך

הכול בא מהבורא, מהכוח העליון – גם האור וגם החושך, כמו שכתוב: "יוצר אור ובורא חושך".

אני רוצה לגלותו. אני צריך לקחת את שני הכוחות האלה ולחברם יחד בצורה נכונה. הם נראים לי הפוכים זה לזה ואיני מבין כיצד ממקור אחד יכולים לצאת שני כוחות מנוגדים – טוב ורע, אור וחושך, קליפה וקדושה, הנמצאים במאבק בלתי פוסק. כיצד זה אפשרי ?

בעולם שלנו אנחנו רואים תכונות ופעולות, המנוגדים בצורה קוטבית זה לזה – נפלאים, טובים רעים, מגעילים ונוראיים. כיצד ניתן לחברם יחד ולקשור אותם למקור אחד – עם הבורא. וברוחניות הפיצול הזה, השוני בין התכונות הוא הרבה יותר גדול, מאשר בעולם שלנו. אנחנו צריכים לבנות בתוכנו מערכת, המחברת בין שני הכוחות המנוגדים האלה יחד, כי הם קיימים בשלום ובשלווה, משלימים זה את זה – כלומר אף אחד מהם לא יכול להתקיים ללא השני.

מתוך שאני בונה בתוכי את המערכת הזו, אני מתחיל להבין את שורשה, לראות מאין נובעת הניגודיות הזו, מה מתרחש. אנחנו עדיין לא מבינים זאת. כל עוד אנחנו לא מתחילים לבנות את עצמנו מעל למחסום, כבר ברוחניות, זה לא נתפס בנו בראש. אנחנו יכולים להימצא בקיצוניות אחת או שנייה או בניתוק משניהם. אבל אנחנו לא מסוגלים להיות באיחוד, בהרמוניה עם שני כוחות מנוגדים.

לכן מתוך שאני עובד על איחוד שני כוחות מנוגדים בתוכי, אני בונה ביניהם נקודת מגע, יוצר מערכת של האיחוד שלהם, מבלי להסתכל על הניגודיות, מבלי לזלזל באחד על חשבון השני, כמו בעולם שלנו, אלא דווקא מתוך שמשיג הרמוניה שלמה.

החלל שאני בונה בפנים נקרא ה "אני" שלי, הנשמה שלי, הדומה בדיוק לבורא. הבורא הוא אחד. ביחס אלי הוא נחלק לשני כוחות – חיובי ושלילי, "פלוס" ו"מינוס". אני מחבר שני כוחות אלה בתוכי למערכת אחת, ויוצא שהמערכת שאותה אני בונה בין "פלוס" ו"מינוס", תואמת במלואה לבורא. כך, מפעולות הבורא, אני משיג אותו.

בכך אני בונה בתוכי אדם הדומה לבורא. אני – אחד, במערכת של מלכות הזהה בדיוק לבורא, במערכת כתר. כל העבודה שלנו היא בהידמות הזו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 10.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
אחדות הניגודים – מקפצה לעליה
מנקודת החלל – אל השלמות