נשמה אחת לכולם

העולם הרוחני הוא הנשמה היחידה, הנשמה האחת של כולם. וכל אחד, בהתחברו עם האחרים, משיג את אותה הנשמה הכללית. במאמר "שישים ריבוא נשמות" בעל הסולם כתב שאין בעולם שום דבר מלבד הנשמה האחת.

כל אדם, בהשיגו את הנשמה הכללית הזאת, משיג אותה באופן אחר, בהתאם לרשימות (הגֵנים הרוחניים) שנמצאים בו. כשם שעכשיו אנחנו מסתכלים על העולם הסובב אותנו, וכל אחד רואה אותו קצת אחרת. אינני יכול להשוות את הטעם שאני מרגיש במאכל מסוים לטעם שאדם אחר מרגיש באותו המאכל. וגם אינני יכול להשוות את ההתרשמויות וההתפעלויות שלנו מאותן התמונות. כל אחד מתפעל אחרת, בהתאם לרשימות שלו.

כך גם ההשגות שלנו ברוחניות. על אף שלפנינו ניצבת אותה התמונה של הרוחניות, אותם העולמות ואותם הפרצופים, בכל זאת כל אחד מקבל ממנה התפעלות אחרת. והייחודיות הזאת אינה נעלמת.

כיצד אני מתחבר עם הנשמה הכללית? – בעזרת הרצונות. נניח שאני נמצא במרכז העולמות הרוחניים: עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון (א"ק) או עולם אין-סוף.

כשאני יוצא מתוך עצמי, מתוך האגו שלי, ומתחבר עם האחרים, אני משיג את המרחב של הנשמה הכללית, ובו אני מרגיש את העולם הרוחני. ככל שאני יוצא יותר מתוך האגו שלי ורוכש את הכלים (הרצונות) של האחרים, כך אני מרגיש יותר את העולם העליון: עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, א"ק, עולם אין-סוף.

כיצד אני עושה זאת? – אני "קונה" רצונות חדשים. הרי אצלי קיימת רק נקודה, תחילת הנשמה. הרצונות החדשים שאותם אני רוכש, מתחברים עם האחרים, וזהו הכלי של הנשמה שלי.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 18.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
המטריצה של הנשמה
נוסחת האין-סוף
גדול פי 613 מאין סוף