דף הבית / אקטואליה / נשיא או נשיאה? ישראל צריכה נשיאות אחרת

נשיא או נשיאה? ישראל צריכה נשיאות אחרת

היום יתקיימו בכנסת הבחירות לנשיאות ישראל. מי שיקבעו את זהותו של נשיא או נשיאת מדינת ישראל יהיו 120 חברי הכנסת שיצביעו באופן חשאי ויכריעו בין שני המועמדים.

לכל אחד מהמועמדים יש את התכונות הייחודיות לו. מרים פרץ מבקשת להיות מוקד המחבר את קצוות העם שלנו. יצחק הרצוג מבקש לשמור מכל משמר מפני מחלוקות פנימיות, שסעים וקרעים שאוכלים בנו.
הראשונה אינה מגיעה מהעולם הפוליטי והשני עתיר ניסיון פוליטי, אך כך או אחרת, מי שמטפס לתפקידים נעלים ותובעניים כמו אלה אינו חף מווירוס הכבוד והשליטה.
עוד לפני הדיון אודות מי המועמד הראוי ביותר לנשיאות, עלינו לשאול את עצמנו האם בכלל יש צורך במוסד הנשיאות כמו שהוא בנוי היום? האם בימים מתוחים כמו אלה, בהם החברה הישראלית נקרעת לגזרים והאיומים סביב המדינה לעם היהודי הולכים ומתממשים, יש בידו של הנשיא הכוח לאחד את העם?
בתקופת בית שני לפני כאלפיים שנה, טרם מוסד הנשיאות, הממשלה והכנסת של ימינו, הייתה בעם ישראל הנהגה שונה בתכלית, הנהגה רוחנית בדמות הסנהדרין. זה היה המוסד העליון, ערכאה עליונה שקבעה הכול, והכול נשק על פיה.
הסנהדרין היה בנוי ממועצה של זקני העם שייצגו את הכנסת הגדולה, שבעים חכמים גדולים שידעו להתחבר יחדיו. "כתוב 'סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואים זה את זה'. שעיקר האהבה שיהיו רואים זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חברו. כי כשרואים זה את זה, אזי מקבלים זה מזה" ("ליקוטי הלכות").
מתוך עין טובה זה כלפי זה ומכוח החיבור המשותף ביניהם היו חברי הסנהדרין רגישים כיצד ולאן עליהם להצעיד את העם, כשלנגד עיניהם – "עיני העדה" – עומדת טובת כלל הציבור בלבד, ללא שום אינטרסים ונגיעה עצמית.
חכמי הסנהדרין היו רחוקים כרחוק מזרח ומערב מהפוליטיקאים של ימינו. הם הכירו את פנימיות הטבע, את הכוחות שמנהלים את המציאות ואת חוקי הקיום של עם ישראל. הם היו מודעים היטב לאגו המתגבר בכל יום – יצר רע המפריד בין בני אדם – ועם זאת ידעו כי הטבע דוחף אותנו להיות מחוברים כמוהו: מקושר, הרמוני ושלם.
נשיא הסנהדרין, שישב בראש המועצה, היה הגורם המאחד את כולם. הוא ראה יותר מכולם, ידע להתייעץ עם כולם, להישען על כולם. הוא לא הבליט את דעותיו ולא שעט קדימה עם גחמותיו, אלא היה כלול מכולם. הנשיא שילב בתוכו את כולם, ליקט כל אחד והתכונה השונה והייחודית לו, וממרכז המעגל כיהן כמשרת לכולם.
יותר ממועמד כזה או כזאת, ישראל צריכה נציגות שתפעל לאחדות העם, גוף שיביא את פלגי העם המרוסקים לאגודה אחת. הקבוצה הבלעדית שתתעלה מעל האגואיזם הפראי שבה, מעל השחיתות והשררה, ותשתוקק באופן תדיר לממש את כללי האחדות בהתאם לחוקי הטבע – היא צריכה להיות הנקודה המרכזית של האומה הישראלית. סביבה יתעגלו יחידים וקבוצות והם שירוממו את העם לדרגת התקשרות חדשה, לשיקום יחסיהם ולמעבר משנאת חינם לאהבת אחים – כשם שרוח האחווה והפיוס נשבה בישראל בימים שלפני התפרקות מוסד הנשיאות והעם יצא לאלפיים שנות גלות.
(צילומים: מאיר אליפור ואלעד ברמי, ויקיפדיה)
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/kUKUw

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest