דף הבית / אהבה / זוגיות / נשוי, אך חופשי כציפור

נשוי, אך חופשי כציפור

שאלה: אם אביט על בן הזוג שלי כעל הראי שלי שבו אני רואה את החסרונות שלי, זה כל הזמן יחזיר אותי לעצמי. האם יוצא, שהתרגיל הזה, במקום לפתח את הקשר עם בן הזוג, להיפך, יסגור אותי בתוך עצמי?

תשובתי: אני לא צריך להיסגר בתוך עצמי, אלא להתעלות מעל כל זה. בואו נתחיל את הכול שוב, ממש מאפס. אני מסתכל על בת זוגתי ורואה בה חסרונות שונים. עכשיו אני מתחיל להעביר את כל החסרונות האלה אל עצמי, הרי נאמר ש"כל הפוסל במומו פוסל", לכן אני חוזר אל עצמי ואומר שכל הפגמים האלו נמצאים בי. אם הייתי שלם לא הייתי רואה את כל זה.

אם הייתי אוהב את אשתי, לא הייתי שם לב לשום חיסרון בה. בדומה לאם ביחס לילד שלה, שלא רואה בו שום דבר רע. כך פועלת אהבת האם הטבעית, כשהיא מעוורת את העיניים. ואפילו אם האם שמה לב לאיזה שהם חסרונות בילד, היא אוהבת אותם וחושבת שהוא שובב במקצת. כלומר, קודם כל אני מתחיל להבין שכל הפגמים שאני רואה בבת הזוג נמצאים בי ומוסברים בחוסר אהבה אליה. לכן אני צריך להעלות את עצמי לדרגה כזו שאני לא אראה בה שום פגמים, בדומה לאם בילד האהוב. זה נקרא להתעלות מעל האגו שלי.

בעזרת בת הזוג ביצעתי מדידה פנימית בתוכי וביררתי באיזו דרגה אני נמצא ועד איזה גובה אני צריך לעלות כדי להתעלות מעל עצמי. יוצא, שיש לי בן זוג שעוזר לי להתעלות מעל הטבע שלי. אתם מתארים לעצמכם איזה אוצר יש לי בבית – אוצר אמיתי!

בינתיים אני רק התעליתי מעל האגו שלי, כשאני משתמש בבן הזוג בתור מראה. עכשיו אני ממשיך הלאה. אני התעליתי מעל עצמי ולא עובד יותר עם רצונותיי ועם תכונותיי. מתוך המצב הנייטרלי הזה אני מנסה להרגיש, לבדוק, להבין את הרצונות, את התכונות, את השאיפות, את המטרות של האדם האחר, של בת הזוג למשל. אני משתדל לקבל אותם כדבר החשוב לי מכל ולחיות כדי למלא אותם.

אני מרגיש שאם לפעול כך בצורה הדדית משני הכיוונים, החיים שלנו יהיו נפלאים. הבעיה היא רק שאני לא יכול להחזיק בזה – זה קשה מאוד ודורש מאמצים עצומים. אני מסוגל להחזיק מספר דקות, אבל אחר כך אני עוזב את זה, אני זקוק למנוחה. פשוט בלתי אפשרי להימצא כל הזמן במצב כזה, בלחץ נוראי כל כך.

לחשוב על עצמי בצורה אגואיסטית קל מאוד, הטבע כל הזמן נותן לנו חומר דלק לכך. בתוכנו כל הזמן מסתובב מנוע אגואיסטי, הוא עובד מהבוקר עד הלילה ואפילו בשינה. וכאן אני זקוק לכוחות עצומים, מאמצים למעלה מהאנושיים, שפשוט איני מסוגל לעשות אותם. אז מה עליי לעשות?

באופן כזה אנחנו מגיעים לפיתרון הבא. הפיתרון הראשון היה: להתעלות מעל האגו שלנו. הפיתרון השני: לקבל את האגו של בן הזוג במקום האגו שלי. לאחר מכן, ראיתי שאני לא מסוגל להחזיק מעמד במצב כזה ואני זקוק לסביבה שתעזור לי. הסביבה מהווה מקור לכוח ולחשיבות, שלמעשה זה אותו הדבר. כלומר, היא אמורה לספק לי הרגשה של חשיבות עצומה של עבודה כזאת למעלה מהאגו שלי ולטובת הזולת. היא מסוגלת לתת לי את זה. ואז כשאני דואג לזולת אני ארגיש את עצמי עוד יותר חופשי מאשר כשדאגתי לעצמי. כאילו בכלל אין לי למה לדאוג, כזה חופש ורוגע אני מרגיש.

קודם כל נעלמות לי כל הבעיות והצרות כיוון שאני התעליתי מעל הטבע שלי. אני מרגיש את עצמי בעולם מלא בטוב. אני דואג רק לזולת, כשאני חופשי מהדאגות על עצמי בדומה לציפור שמרחפת באוויר. כך ארגיש את עצמי אם האחרים יעבירו לי אנרגיה, חשיבות, שאיפה.

מתוך התוכנית "חיים החדשים", שיחה 33, 12.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
על הגלים הסוערים של החיים המשפחתיים
משפחה: שמחה או כפייה?
אור שלי, ראי, תספר ותראה לי את כל האמת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xUz6F

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest