קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
פעם חשבנו שהתפתחות האדם בתוך האגו שלו היא בלתי מוגבלת בציר הזמן, ושנמשיך להמציא מכונות מופלאות וחדשניות, כך שכל אחד יקבל את המטוס הפרטי שלו ואמצעי תקשורת חסרי תקדים. אך, בסופו של דבר, אותו אדם שצורך את הדברים האלה, פתאום מגלה שהוא אינו זקוק להם, שזה מספיק, ובשביל מה לו בכלל כל זה? – הוא מרגיש ריקנות וחוסר מילוי.
מדוע כל זה לא מביא סיפוק? – ובכן, כל התפתחות מתרחשת על חשבון ריבוי הרצונות. ולפתע הם הפסיקו לגדול. להיפך, אנחנו חשים ברוב הרצונות סוג של נסיגה.
פעם, האדם רצה להקים משפחה, להוליד הרבה ילדים, אפילו לחיות עם כמה נשים. מאוחר יותר נעלם לו הצורך הזה והוא החל להסתפק רק באישה אחת ושני ילדים, או לעיתים רק ילד אחד. והיום, אפילו את זה הוא לא רוצה. החיים הופכים להיות כל כך קשים ומורכבים שדווקא במדינות המפותחות, אנשים לא רוצים לעזוב את בית ההורים עד גיל 30-40.
אדם עובד ומוציא את כל הכסף שלו על עצמו, למה הוא צריך אישה וילדים? – הוא יכול לנסוע, להירגע, ליהנות, להרגיש את עצמו חופשי. אמא שלו מטפלת בו, והוא מסודר.
בנינו חברה עם תשתית עד כדי כך מפותחת שבסופרמרקט ניתן לקנות מזון מוכן, לחמם אותו במיקרוגל, ובבקשה – ארוחת הערב מוכנה. אין צורך לחלוק את הדירה עם מישהו אחר, אדם יכול להרשות לעצמו לרכוש דירה משלו, וכך הוא מרגיש את עצמו חופשי. כשיזדקן תהיה לו זכות לפנסיה, ביטוח בריאות, טיפול בבית חולים, וחלקה בבית העלמין. מה חוץ מזה מצפה לו? האם זה שווה להתאמץ כל כך קשה כל חייו?
האגו שלנו הוא עצום, כך שאנחנו לא מרגישים את עצמינו מסוגלים להתחבר עם אנשים אחרים, להשקיע בהם את הכוח שלנו, לטפל על מנת להבטיח שיותר מאוחר הם יטפלו בנו. אני לא מרגיש שאני מסוגל להתחבר עם אף אחד באופן כל כך קרוב.
או שיש לנו הזדמנות להתאחד על בסיס תועלת הדדית, ואנחנו חיים, אני ואשתי, כשותפים, כחברים. החיים שלנו דומים יותר לשותפות מאשר לחיי משפחה כפי שהיא נתפסה פעם. אני עובד, והיא עובדת. היא עושה משהו בבית, גם אני עושה. היא משלמת, ואני משלם.
שנינו כביכול משתתפים על בסיס שווה. זאת לא משפחה שבה הגבר היה בעל הבית, ראש המשפחה, הוא פירנס את אשתו שנשארה בבית וגידלה את הילדים. עכשיו, שניהם יוצאים מהבית בבוקר, משאירים את הילדים בפעוטון או בגן, חוזרים הביתה בלילה, אוספים את ילדיהם. ומה בבית? – הם כמעט לא רואים אחד את השני. הוא צופה בטלוויזיה או יושב מול המחשב, היא מנקה במהירות, שוטפת כלים, זורקת למכונה את הכביסה המלוכלכת – וזהו בעצם, זה סוף היום.
הם חיים בתנאים שווים, לא כמו פעם, שאחד היה מעל השני בסולם התפקידים, היה ראש המשפחה, בעל הבית. במילים אחרות המשפחה איבדה את המבנה המקורי שלה, והפכה לשותפות בלבד. ומכיוון שזה רק הסכם שותפות, אני תמיד אבדוק האם אני עושה לרווחתי או לא. יש רווח – נכנסתי, אין – יצאתי. לכן אנשים מתגרשים או שבכלל לא רוצים להיכנס למערכת יחסים כזאת .
זאת עובדה. ואנחנו יחד לומדים את הסיבות לכך. האגו שלנו גדל עד כדי כך שאומר לנו שאין טעם שניכנס לשותפות שנקראת בעצם "נישואין".
בגלל האגו שלו אדם לא מרגיש את ילדיו מספיק קרובים, כחלק מנשמתו. לילדים יש חיים משלהם. הם לומדים במקומות שמאוד רחוקים מאיתנו. הפער בין הדורות מגיע לרמה כזאת שהילדים לגמרי מנותקים מהוריהם. יש להם חינוך אחר, תחביבים אחרים, הם כה מרוחקים ממני שאני בקושי מבין על מה הם מדברים, במה הם עוסקים ואיך הם חיים .
נקטעה התקשורת בין הדורות. וכבר לא ברור למה אני עושה את הילדים האלה? במה אני נהנה מהם? – הם רוצים שאתן להם כסף ושאשתוק. אנחנו עדיין מקבלים תענוג מהם בעודם קטנים. ומגיל 12 ומעלה מאבדים כל קשר איתם.
בעבר, האדם גידל ילדים, חיכה לנכדים כדי לגדל גם אותם ולהנות מהם. אבל היום, כל זה כבר לא קיים כי הילדים לא רוצים להתחתן ולהביא לי נכדים.
למעשה, אף אחד לא עושה את כל החישובים האלה במודע, אבל זאת התוצאה מהאגו המפותח שלנו, שלא משתלם לנו להקים משפחה.
התפתחנו מהר מאוד מבחינה דמוגרפית, בציר אקספוננציאלי, ופתאום הוא התחיל להתמתן. התחזיות של המומחים בתחום הדמוגרפיה אומרות, שהמין האנושי ירד בכמותו באופן חד בעתיד הקרוב. על אף הצמיחה עדיין קיימים באיזורים מסוימים, רובם במדינות ערב, אנשים שעדיין חיים במסגרת של מסורת חזקה, של אמונות דתיות שמכתיבות התרבות וילודה גבוהה.
אך גם במדינות ערב המפותחות, במקום 10-15 ילדים, כפי שהיה עד היום, בימינו יש רק 2-3 ילדים. כלומר, ברור שהם מאוד מהר משתווים עם כל שאר העולם.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 1 – 27.12.11
ידיעות קודמות בנושא:
סוף ההתפתחות האנושית או התחלה חדשה?
על הרס המשפחה
משפחה על בסיס רוחני משותף
