דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / נקודת הדבקות הראשונה בבורא

נקודת הדבקות הראשונה בבורא

שאלה: כיצד מ"אנחנו" אנחנו יכולים להתחבר עם הבורא ולהפוך ל"אחד"?

תשובה: "בורא", משמע, "בוא" ו"ראה". אנחנו יוצרים אותו בעצמנו באמצעות החיבור שלנו, כי מלכתחילה לבורא אין שום דמות או צורה. ואנחנו לא סתם מתחברים אחד עם השני כמו על ידי חוטים, זה לא מספיק.

מוכרחים לחלוטין להתכלל אחד בשני ורק אז מגיעים למושג "אחד". ה"אחד" הזה הוא הדמות של הבורא בתוכנו, הבורא מתלבש בנברא ומקבל צורה. לכן הוא יכול להתגלות. אבל בלי זה אין לו שום צורה. אנחנו מסוגלים לגלות אותו רק בתור צורה המלובשת בחומר. לא קיימת צורה אבסטרקטית (מופשטת), היא תהיה כוזבת.

לכן חייבים לברר מה זה אומר להתכלל אחד בשני באמצעות הרצונות, הכוונות והמחשבות שלנו. איך אנחנו משיגים את המושג "אחד"? בזה כל הקושי וכאן המקום לתפילה ממשית. כי אין באפשרותנו להתכלל זה בזה אם עדיין לא התעלינו מעל עצמנו.

להתכלל בזולת, זה אומר, להרגיש את רצונו. קודם כל, אני מגיע להשפעה על מנת להשפיע וזה נקרא: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". מה שלא ייפתח כלפיי מצידו, לא יתעוררו בי שום תגובות שליליות כלפיו. אני תמיד נשאר "חפץ חסד", כלומר תמיד מוכן להשתתף במה שטוב עבורו. אך בינתיים איני מסוגל לבצע עבורו פעולת השפעה.

בשלב השני אני מגלה את רצונו, את האופי שלו, כל השאיפות שלו ורוצה למלא אותן, להיטיב לו. זה אומר שאני מתחבר אליו, והוא באותה הצורה מתחבר אליי. אנחנו רוצים להתקשר אחד עם השני כך, שאני כולי אשרת לו והוא ישרת לי ובכך אנחנו רואים את קיומנו בקבוצה.

אין לי חיים אחרים פרט לדאגות על ההכרחיות אשר אינן מגונות או מוערצות, אלה הן דאגות על שמירת הגוף הפיזי שלי, על ה"חמור" שלי, וכל השאר שקשור ל"אדם" שבי נמצא בחבר, ואילו ה"אדם" שבו נמצא בתוכי. בצורה כזאת אנחנו מתכללים אחד בשני.

כאשר בקבוצה כולם מתכללים כך בצורה הדדית זה בזה, אנחנו הופכים לכדור אחד שבו כולם מתמוססים. כבר אין הבדל בין אחד לשני מפני שכולם כוללים בתוכם את האחרים. מה למעשה הם רוצים? הם רוצים להתעלות ולהתחבר כמוני! אני לא מחפש רצונות במימד של העולם הזה, אלא פונה לבורא עם הבקשות הרוחניות שלהם, עם התפילה הטהורה שהיא לחלוטין לטובתם ונטולת החמדנות האישית שלי.

בצורה כזאת אני מתייחס לחברים ולבורא ומקשר ביניהם. ואני נשאר באמצע כמו "שליש אמצעי דתפארת", שהיא לא טובה ולא רעה, אלא ניטראלית לחלוטין, אני פשוט לא קיים. אני מפסיק להתקיים, נהייה חסר צבע ושקוף לגמרי, מרחיב את ה"צינור" שלי, את הערוץ המעביר שלי בהתאם לדרישות שלהם, יותר או פחות, ומשפיע להם ולבורא במאה אחוז. במידה כזאת אני מתחבר לבורא, כולי מיוחס לו ללא שום "אני" בינינו באמצע.

ובכן, אנחנו מתחברים כולנו יחד ובזכות זה כל אחד מתחבר לבורא. ואז נוצר החיבור בין האנשים כאשר כל אחד כבר מחובר לבורא, כלומר החיבור אז קיים בדרגה עוד יותר גבוהה. יוצא מכך, שאנחנו בנינו את "כדור הפטל" שהיא הנקודה המרכזית של הדבקות שלנו בבורא.

זוהי נקודת החיבור הראשונה של דמות האדם שלנו. "אדם", כלומר "דומה לבורא", היא הקבוצה ולא אדם פרטי. עבור זה חייבים להיות לפחות שניים שעובדים בהשפעה הדדית. כך אנחנו בונים את "כדור הפטל", הנקודה הראשונה של איחוד ודבקות בבורא.

מתוך השיעור בנושא הכנה לכנס, 07.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
אני – אנחנו – אחד
להעביר את התיבה דרך מי המבול
מתכוננים לביאתו של אורח מיוחל

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/sMjN7

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest