נקודת האמת המתוקה

"אמונת חכמים" נקרא, שאני הולך על כל דבר שמסדרים לי מלמעלה, אני רואה בכל פרצוף, בכל מצב שאני רואה לפניי את הבורא.

אני רואה לפניי את העולם הגדול, וצריך להבין שכל אלה הן תמונות שהבורא מצייר לי. אף פעם לא ידוע לי מה אני באמת רואה. אבל אם אני מקבל את כל העולם כציור של הבורא בתוכי, אז אני נמצא בהתקדמות הנכונה במידות הנכונות של אמת ושקר.

הכיוון הזה הוא אמיתי. ואז אני רואה לפניי תנאים שאותם צריכים לקיים: ישראל (את עצמי המשתוקק "ישר אל הבורא", ישר-אל), תורה (כל "הכלים השבורים" עם האור שצריך להביא אותם לאיחוד) וקב"ה, שזה הבורא. כל שלושת התנאים האלה לאט לאט הופכים לאחד. כי אני משתדל לזהות את הבורא שפועל בתוך העולם וכל פעם מציג לי את העולם הזה בצורה חדשה.

אני מקבל את העולם הזה כתצוגה של הבורא, כי זה הוא רצה שאני ארגיש כך, אבין כך, אטעם בצורה כזאת את המר והמתוק, את האמת והשקר ואייחד את זה עימו יחד בנקודה אחת. בסופו של דבר, שלושת המרכיבים האלה צריכים להגיע לאיחוד, שזה נקרא גמר התיקון.

כל העבודה שלנו באמת ושקר, מר ומתוק, זה בעצם הבירורים שאנחנו צריכים לעשות. לשם כך אנחנו צריכים להימצא בקבוצה, בבירור של היחסים בינינו, כמו כן ללמוד, כדי להזמין את המאור המחזיר למוטב. בסופו של דבר, צריך לחבר את כל המציאות: מצד אחד, לשייך אותה לבורא, ומצד שני אליי, כדי לקבל אותה כתצוגה של הבורא שמראה לי אותה, כדי שאני אוכל לחבר אליו את כל חלקי המציאות.

כך אנחנו מגיעים לנקודה המשותפת של כולם שנקראת גמר התיקון. בעולם שלנו עכשיו הכול מר והכול שקר. ואילו בגמר התיקון נשאר רק מתוק ורק אמת.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 30.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
איפוס של המוח לאמת – שקר
איפוס של הלב למתוק – מר
הסכמה שלמה, ממש עד מסירות נפש